הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - הבחירה החופשית
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
הבחירה החופשית מהווה אחד מיסודות היהדות. כידוע, האדם נברא בן חורין. הוא אינו מכונה ולא בהמה, אלא הוא יצור חופשי. דבר זה מקובל על כל ענפי היהדות, הן על חכמי הקבלה, והן על חכמי הפשט כגון הרמב"ם.
אחת השאלות המטרידות אותנו היא, מניין באה החירות בלבו של האדם? הרי העולם שאיתו אנחנו באים במגע, העולם הטבעי, כל כולו חוקיות ברזל ודטרמיניזם. אנחנו אוכלים תפוחי אדמה, שהופכים להיות חלק מן הגוף שלנו, ואפילו לחלק מן המחשבות שלנו, אלא שאותם תפוחי אדמה פועלים לפי חוקיות קבועה. כך שלא מצאנו בעולם הטבעי מאכל כלשהו שיעניק לאדם חירות. אם כן מניין באה החירות לאדם? החירות מגיעה לו מנשמתו. נשמת האדם בת חורין, מתעלה מעל הטבע, והיא בסיס ההכרה המוסרית של האדם. נשאלת השאלה: מניין הנשמה עצמה שואבת את חירותה? אין לנו אלא לומר שהנשמה שואבת את חירותה מן החירות העליונה, מן החירות הא-לוהית. הקב"ה כביכול בן חורין ופועל באופן חופשי ללא כל הגבלה, וחירות זו באה לידי ביטוי בנשמת האדם.
זו הסיבה שחכמי הקבלה מתנסחים ביחס לספירות במונחים של עבדות וחירות: שבע הספירות התחתונות, שהן חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות, הפועלות במסגרת הזמן - המסומל על ידי ששת ימי בראשית - פועלות על פי חוקיות. אך למעלה מהן, נמצאת ספירת הבינה, שכל כולה חירות, ולכן ספר הזהר מכנה אותה בשם עלמא דחירו, העולם של החירות, העליונה. אותו עולם של חירות עליונה הוא בעצמו שואב את חייו משורש השורשים של החירות, ספירת הכתר, שהיא החופש העליון המתנשא מעל כל חוקיות. אך גם ספירת הכתר, שואבת את חייה מן האינסוף, ללא כל הגבלה כלל וכלל.
כאשר החירות העליונה יורדת אל העולמות היותר נמוכים ולספירות הנמוכות ולאחר מכן אל עולם הטבע, היא הולכת ומסתתרת, נגנזת, בתוך הטבע, כך שאין אנו רואים את החירות בתוך העולם הטבעי, שנותרת בסופו של דבר בתוך ליבו ונשמתו של האדם, והיא מתפרצת על ידי עם בן חורין, היוצא ממצרים, המלמד את העולם כולו שהחירות מתנשאת הרבה מעל העבדות, הן של הטבע, הן של הנפש, והן של הפוליטיקה.