הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - טנת"א

סיכום שיעור "קריאת כיוון", מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




טנת"א, ראשי תיבות ט'עמים נ'קודות ת'גין א'ותיות, הינם סימני הקריאה של המקרא. כאשר עם ישראל קורא טקסט מקראי, הוא קורא אותו באותיותיו, מוסיף לו תגין – כתרים קטנים על ראשי האותיות, מנקד אותו בניקוד – קמץ, פתח, דגש וכד', ולמעלה מזה, מנגן אותם בפיו בטעמי המקרא. חכמי הקבלה ראו בארבעה ממדים אלה גילוי של סתרי תורה עליונים:

האותיות הינן גילוי רצונו של הקב"ה. השורש הדקדוקי של המילה 'אות' הוא א.ו.ה., כמו "איוה למושב לו", וכשורש המילה תאוה, דהיינו רצון. האות היא הביטוי של הרצון בצורה מגושמת: יש רצון אל"ף, יש רצון בי"ת, יש רצון גימ"ל. כאשר מחברים את הרצון אל"ף עם הרצון בי"ת למשל, אנו מקבלים את הרצון המוליד: "אב". הרב קוק כתב ספר העוסק בחכמה זו בשם 'ראש מילין', המסביר את מהותן של האותיות.

בתוך עולם האותיות, ישנה גם התמודדות עם משברים, המכונה בפי חכמי הקבלה בשם "שבירת הכלים". כאשר הכלים שבורים, כאשר מתברר שאין יכולת בהוויה לקלוט לתוכה את האור האינסופי, נשברים הכלים, האור הא-לוהי מסתלק, ההבנה של האדם הולכת ומתקטנת וצרות רבות באות לעולם. מכל מקום נותר זכר למצב המושלם בתגין של האותיות. מתרוממים מעל לשורה על מנת להמשיך אור ממקום עליון, ועל ידי המשכה זו, התגין מחיים את האותיות - בסיס לתחיית המתים של האותיות בבוא הזמן.

מעל כל זה, הניקוד, שהוא הנשמה של אותיות, הוא מעניק משמעות לרצונות ונותן להם כיוון.

למעלה מזה, יש עולם שכולו אור, עולם ללא צרות, עולם שכל כולו אידיאליות, כל כולו שיוט של הנשמה בעולמות העליונים: עולם הטעמים.

כאשר האדם קורא בתורה בטעמים, בניקוד, בתגין ובאותיות, הוא מגלה "שם מלא על עולם מלא", וארבעת הממדים של טנת"א תואמים באופן מופלא לארבעה אותיות שם הוי"ה ית', המתגלה בכל התורה.