הרב אורי שרקי

למהות מסכת אבות

סיכום שיחה בערוץ 7

שיכתוב ועריכה: הרב ד"ר ניסן יואלי




מסכת אבות עוסקת בענייני מוסר שמהווים יסוד ללימוד התורה. הרי אנחנו עסוקים כל השנה בענייני תורה, ולפעמים אנו עלולים לשכוח את היסוד הקודם ללימוד התורה, שבלעדיו לא תיתכן תורה, והוא המוסר - כלומר מידות טובות - ערכים. אמרו רבותינו בויקרא רבא (פרשה ט): "דרך ארץ קדמה לתורה עשרים ושש דורות", ללמדנו שאי אפשר לגשת לתורה, בלי בסיס של מוסר אנושי פשוט, טבעי, יסודי, ששורשו בתרבות הכללית של האדם, ובמצפונו הפנימי. אם היסוד הזה חסר, אם אין מידות טובות לפני העסק בתורה, לא ייתכן שהתורה תתקן את האדם. טעות מצויה היא אצל בני האדם לחשוב, שגם אם יש חס וחלילה מידות מקולקלות, הרי שלימוד התורה וקיום המצוות, יישרו את האדם ויעשו אותו מוסרי. טעות חמורה זו יכולה להביא לידי כך, שאדם יתקלקל יותר ויותר. הרי אמרו רבותינו: "זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות" (יומא עב:).

לדוגמא: ניקח אדם שאינו מבין באופן מוסרי מדוע רע הדבר לדבר לשון הרע. כאשר אדם כזה יבוא ללמוד הלכות לשון הרע, הרי שייפגש במקרים שבהם לפי ההלכה אסור לדבר לשון הרע. ומקרים שבהם מותר לדבר לשון הרע, ולפעמים ישנם גם מקרים קיצוניים שבהם מצווה להודיע את רעתו של חברו. אדם כזה יהפוך להיות המומחה העולמי לכל המקרים שבהם מותר לדבר לשון הרע, וימצא לעצמו, דרכים לדבר לשון הרע יום ולילה בלי לעבור על ההלכה. אמנם על ההלכה לא יעבור אבל מידות רעות בנפשו בוודאי שיקנה. ולכן מן הראוי לעסוק הרבה ביסודות של מסכת אבות במיוחד בדורנו על מנת שהתורה תהיה לברכה, ולא להפך חס ושלום. ייתכן שתפקיד כזה נטלה על עצמה החברה, המכונה חילונית בימינו, שמכיוון שאיננה רואה בתורה נורמה מחייבת, ואינה מקיימת את המצוות אלא לפי ראות עיניה, הרי שעל מנת לייצב את החיים, בחרה לעצמה את ערכי המוסר בתור יסוד קיומה. יתכן שיש כאן איזו שהיא השגחה היסתורית, הבאה להשלים את החסר בזהותנו הישראלית, על ידי קניית מידות דרך ארץ, דווקא בדורנו, כדי שהתורה המתחדשת בשלמותה בארץ ישראל תהיה שלימה.

אמרו רבותינו: "האי מאן דבעי למהווי חסידא לקיים מילי דאבות" (ב"ק ל.) - מי שחפץ להיות חסיד עליו לקיים את מה שנאמר במסכת אבות (ומכאן השם "חסדי אבות"). התלמוד מוסיף שישנן עוד שתי דעות שצריך לקיים: "מילי דברכות" כלומר את הנאמר במסכת ברכות, ו"מילי דנזיקין" הנאמר במסכת נזיקין. שמא יש כאן מחלוקת, שהרי מסכת ברכות עוסקת בעניינים שבין אדם למקום, ומסכת נזיקין בעניינים שבין אדם לחברו. ומסכת אבות בעניינים שבין אדם לעצמו? אלא שבאמת אין כאן מחלוקת לגבי מהות המוסר. כל השאלה היא רק איפה האתגר העיקרי? מי שאומר שבין האדם למקום הוא העיקר, אין זה שבין אדם לחברו איננו מוסרי - איננו בכלל המוסר, אלא שהדבר הוא מובן מאליו. בין האדם לחברו זה פשיטא שצריך לקיים. גם בין אדם לעצמו, אבל בין אדם למקום זה יותר קשה. וכך כל אחד ואחד מחכמי ישראל לפי נטייתו האישית ראה את האתגר העיקרי באחד משלשת התחומים. אך ברור שהמוסר השלם לפי היהדות הוא - באיזון האמיתי, בהשלמה בין שלשת התחומים, של שלמות היחסים בין האדם לחברו, בין האדם למקום ובין האדם לעצמו.