הרב אורי שרקי
פרקי אבות (ד'-י"ז) - "שלושה כתרים הם..."
סיכום שיעור 54 מסדרת השיעורים תשס"ו - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ד', משנה י"ז:
"רבי שמעון אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות - וכתר שם טוב עולה על גביהן".
רבי שמעון - זה רבי שמעון בר יוחאי, חברו של רבי יהודה בר עילאי מהמשנה הקודמת ("הווי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון"). כידוע מהאגדה המפורסמת (שבת ל"ג, ב'), רבי יהודה ורבי שמעון היו במחלוקת לגבי היחס לרומאים, ולכן מבחינת רבי שמעון, הדעה של רבי יהודה לגבי הרומאים היא "שגגת תלמוד" גדולה. הרבה פעמים התנאים אומרים דברים בגלל רגישותם המיוחדת לאותם הדברים הנובעת מהחוויה שהם עצמם עברו.
"שלושה כתרים הם" - למה צריך כתרים ומה המשמעות של כתר?
המוסכמה ברוב המדינות היא שעבור מלך כתר מבטא את המלכות שלו. כתר הוא מעל הראש, אבל לא צומח מהראש אלא בא מבחוץ - מניחים כתר על ראשו של מלך. זה אומר שיש משהו מעל הטבע של שאר בני האדם שמסמן מלך כמלך.
(מאותה סיבה יש הלכה שבזמן שאדם לומד תורה או מתפלל הוא צריך לשים כיפה על ראשו - על מנת לבטא שהוא בא במפגש עם מה שמעל הטבע שלו. אחרת האדם הופך את התורה שהוא לומד למה שבא מהראש שלו - כלומר, לסוג של פילוסופיה. בפרט, תלמידי החכמים צריכים לחבוש כיפה תמיד כדי לבטא את הנוכחות של הממד שמעל הטבע שלהם. היום מתירים גם למי שאינו תלמיד חכם לחבוש כיפה כל הזמן - בתור מנהג חסידות - אף כי, למשל, לדעת הגר"א זה אסור. הטעם לאיסור הוא שאם אדם שאינו תלמיד חכם מתנהג כמו תלמיד חכם, זה יוהרה וגסות רוח. בגמרא מוזכר בגד מיוחד לרבנים ונאמר שמי שאינו תלמיד חכם ולובש בגד כזה הוא גס רוח).
שלושת הכתרים הם שלושה אופנים של גילוי העליונות של האדם על הטבע, והם: התורה, הכהונה והמלכות. מקור התורה - זה משה, מקור הכהונה - זה אהרון, מקור המלכות - זה דוד. התורה היא דבר ה' שבא ממעלה למטה: במתן תורה הקב"ה פנה אלינו ודיבר עימנו. עבודת הכהנים מכוונת מלמטה למעלה, והמלכות מחברת בין מעלה למטה.
מהמשנה הקודמת ("הווי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון") אפשר היה להסיק שאולי לא כדאי לעסוק בתלמוד ולכן המשנה הזו מדגישה שיש כתר תורה.
יש מי שלומד תורה כי זו מצווה. הרמב"ם כותב שמי שרוצה - מעבר למצווה - לזכות לכתר תורה צריך ללמוד בלילה ולא יאבד אפילו לילה אחד בבטלה, כי הלימוד בלילה, כשאין אור וכולם ישנים, אינו טבעי.
מלכות זה החיבור בין פעולה א-לוהית לבין פעולה אנושית - כי מלכות ישראל זה מלכות ה'. למשל, בגלוי מדינת ישראל היא פעולה אנושית ובנסתר היא פעולה א-לוהית. זוהי הסיבה לבקשתו של דוד המלך מהקב"ה (עליה מסופר במסכת שבת) שנגיד בתפילה לא רק "א-לוהי אברהם, א-לוהי יצחק וא-לוהי יעקב" אלא גם "א-לוהי דוד".
לפי התלמוד הירושלמי, אסור לערב כתר כהונה בכתר מלכות, משום הנאמר בתורה: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" (בראשית מ"ט, י') - כלומר, אין למשוח כהנים למלכות. כוחות הנפש שמעורבים בכתר מלכות ובכתר כהונה הם כוחות שונים ודורשים כישרונות שונים. מרכז העניינים של הכהונה הוא טהרת הקודש - למשל, כשהיוונים נכנסו להיכל וטמאו את השמנים, באו כוהנים קדושי עליון וטיהרו את בית המקדש. אם מעמידים כהן במלכות, הוא עלול להתייחס למדינה כמקדש ובגלל זה לא לנהל אותה כראוי. אם לאיש קודש אין ניסיון בתחום המדיני, דהיינו בחול, אז כאשר הוא בא להתעסק בניהול החול, הוא מנהל אותו כמו בית המקדש או כמו ישיבה - ואז באים המומחים למדעי המדינה, דהיינו היוונים, ומשכנעים את אותו לנהל את המדינה לפי דרכם. זה מה שקרה כשהחשמונאים תפסו את המלכות: למרבה הפלא, דווקא הם, שהיו חסידי עליון קדושים, התייוונו ומדינתם הפכה להיות מדינה יוונית.
המהר"ל נותן הסבר עמוק יותר. הוא אומר שיש שלושה חלקים באדם, לפי החלוקה האפלטונית המפורסמת: השכל, הנפש והגוף. לכל חלק יש עניין משלו: השכל - בשביל התורה, הנפש - בשביל המלכות, והגוף - בשביל הכהונה, כי הכוהנים הם מומחים לקדושת הגוף. לכן הכהנים יכולים לקחת בהמה - הדבר המבטא חולין בצורה חזקה ביותר - ולהעביר אותה לתחום הקודש. המלכות היא בתחום הנפש כי המלכות בנויה על הדמיון - הרי אין מלכות בלי סמכות, והסמכות היא פרי הדמיון.
כפי שאמרנו, חיבור בין כתר כהונה לבין כתר מלכות הוא בעייתי. לעומת זאת, אפשר לערב בין כתר כהונה וכתר תורה או כתר תורה וכתר מלכות - כי התורה היא כללית ולכן שייכת לכולם. לעומת כתר כהונה וכתר מלכות שניתנו דווקא למשפחות מסוימות בישראל (מלכות - לבית דוד, כהונה - לזרע אהרון הכהן), כתר תורה ניתן לכולם - כפי שחז"ל אומרים במסכת קידושין (ס"ו, א'), התורה "מונחת בקרן זוית - כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד".
אלו הם שלושת היסודות של הקדושה בישראל. כתר שם טוב שעולה על גביהן אינו כתר בפני עצמו אלא הוא התוצר של שלושתם. למשל, אם אדם הוא לא מלך, לא בעל תורה, ולא כהן, אבל יש לו שם טוב, זה לא עניין ממש גדול, כי הוא לא עשה שום דבר משמעותי בחייו, ולכן אין פלא ששמועתו טובה. דווקא מי שלוקח על עצמו משימות גדולות - תורה, כהונה, מלכות - ובכל זאת יש לו שם טוב, זו באמת מעלה אמיתית: כתר שם טוב עולה על גבי הכתרים האלה.
*
המילה 'כתר' היא מילה מאוחרת ולא מילה עברית - בתנ"ך קראו לזה 'נזר' או 'זר'. במקדש יש שלושה כלים עם זרים. יש זר מעל ארון הברית - כנגד כתר תורה, יש זר מסביב לשולחן לחם הפנים - כנגד כתר מלכות (השולחן הוא היסוד של החומריות והכלכלה בעולם), ויש זר מסביב למזבח הקטורת - כנגד כהונה, כי הכהונה עוסקת בהקטרה.
אין במקדש כלי שיש לו זר לשם טוב. יש מדרשים, שצריך לברר את נאמנותם, שאומרים שכתר שם טוב זה המנורה, כי המנורה הייתה יותר גבוהה משלושת הכלים הנ"ל ("וכתר שם טוב עולה על גביהן"). למנורה אין זר מורגש אלא הכוונה היא לזר רוחני יותר. נשאלת השאלה: אם המנורה היא באמת כתר שם טוב שעולה על גבי שאר הכלים, מדוע המנורה לא הייתה בתוך קודש הקודשים שזה מקום יותר קדוש?
בספרו "שמונה קבצים" (קובץ ח', פסקה קנ"ז) הרב קוק דן בשאלה מה יותר גדול (מהבחינה הרוחנית): המנורה או ארון הברית. באופן גלוי ברור שארון הברית גדול יותר, כי הוא נמצא במקום קדוש יותר - בקודש הקודשים, שזה המקום בו נגלה ה' למשה. מצד שני, המנורה היא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, כי הנר המערבי לא היה כבה, ולכן יש מעלה במנורה שאין בארון הברית. זו המעלה המראה שהשכינה שורה בישראל - ולא בתורה. זה מבטא את סגולת ישראל הנסתרת, ולכן באופן נסתר מעלת ישראל גבוהה ממעלת התורה, שהרי התורה ניתנה בשביל ישראל. מבחינה זו, "כתר שם טוב עולה על גביהן": הכתר של השם הטוב - שהוא סגולת ישראל העצמית ולמעלה מן התורה - הוא למעלה מן הכהונה ולמעלה מן המלכות, כי תורה, כהונה ומלכות באים לשרת את האומה הישראלית ולא להיפך.