הרב אורי שרקי

בין קבלה לפילוסופיה - נשמתו של צדיק

סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות

בעריכת ר' אברהם כליפא




בספר הזהר מסופר שלאחר פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, רבי חייא - שהיה מגדולי תלמידיו - הכה את האדמה כאילו בא אליה בטענות על זה שהיא בלעה את רבו. לאחר מכן, רבי חייא הבין שהאדמה בלעה רק את הגוף, ואדרבה, מעתה נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי מאירה יותר בעולם. דבר זה שייך ליסודות הפנימיים של תורת הסוד: כאשר נשמתו של צדיק מסתלקת מן העולם, היא מתחילה פעולה מיוחדת על המציאות, גדולה יותר מאשר בחייו של אותו הצדיק, וכפי שאנחנו רואים שבזמן חייו של רבי שמעון בר יוחאי למדו אצלו רק עשרה תלמידים, ובמשך הדורות תורת הקבלה הפכה להיות אורה גדולה שמתפשטת על עשרות אלפי תלמידים, שמגלים את חכמתו של רבי שמעון בר יוחאי מדור לדור.

מסופר גם שרבי חייא השתוקק לפגוש את רבי שמעון בר יוחאי אחרי פטירתו, והתענה ארבעים יום ועוד ארבעים יום. דבר זה מזכיר לנו את תפילותיו של משה, שלא אכל ולא שתה ארבעים יום וארבעים לילה כשעלה לקבל את הלוחות הראשונים, ופעם נוספת כשעלה לקבל את הלוחות השניים. ניתן לומר שרבי שמעון בר יוחאי בחייו דומה ללוחות ראשונים, ואילו לאחר פטירתו, כאשר הוא שוב מתגלה ותורתו שוב מתגלה, הוא דומה ללוחות שניים. לאחר אותם שמונים יום של תענית, זכה רבי חייא להתגלות מיוחדת, וראה את רבו במתיבתא דרקיעא, הישיבה שבשמים. מסופר כי רבי שמעון בר יוחאי היה מהלך על גבי הראשים של ראשי הישיבות של כל הדורות ושלאחר מכן באו לקראתו מלך המשיח וראש מתיבתא דמלכא משיחא. המשמעות עמוקה מאוד: בישיבות לומדים תורה, אבל יש צורך בדחיפה סמויה של תורתו של רבי שמעון בר יוחאי, שמובילה את הלימוד הזה למטרה העליונה, תורתו של משיח.

יש צורך בישיבה מיוחדת לתורתו של המשיח מפני שישנם תכנים מסוימים בתורה השייכים דווקא למגמה המשיחית, ומי ששייך לתורה זו, שייך לתורתו של רבי שמעון בר יוחאי.

באותו חזון, ראש מתיבתא דמלכא משיחא נותן הדרכה מאוד מיוחדת: "מי שלא יודע להפוך חושך לאור, מר למתוק, שלא יבוא לכאן". במילים אחרות, על מנת להבין את המגמה משיחית של התורה צריך האדם להיות בעל עיניים מיוחדות, והיכן שכולם רואים רק חושך, צריך להיות מסוגל לראות את האור, והיכן שאחרים רואים רק מהלכים של מרירות, צריך להיות מסוגל לראות את המתיקות. כמה מגדולי ישראל נהגו כך במהלך הדורות, למשל רבי ישראל בעל שם טוב, שהיה רואה את האור המיוחד שיש בכל יהודי ויהודי באשר הוא. כמו כן גם הרב קוק, שראה בתוך המהלכים של הציונות החילונית את ההארה הגדולה של הגאולה, ודעת א-להים שהולכת ומתקדמת לקראת אחרית הימים. אלה הם תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי הראויים להיכנס למתיבתא דמלכא משיחא.

מעניין שספר הזהר מציין גם את נוכחותם של שני אנשים מיוחדים בישיבתו של רבי שמעון בר יוחאי, הישיבה של המשיח: חזקיהו מלך יהודה, ואחיה השילוני. ייתכן מאוד שהכוונה לשני צינורות של התגלות תורת הסוד: האחד השייך לתורת ירושלים, והשני השייך לתורת שילה, המתגלים במהלך הדורות בתור תורתו של הבעל שם טוב והחסידים, ותורתו של הגאון מווילנא והמתנגדים.

יש בספר הזוהר מבט כולל על התפתחותה של הופעת התורה במשך הדורות עד אחרית הימים.