הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - נצח והוד
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
נצח והוד, הנקראים אצל חכמי הקבלה "צבאות", "ה' צבאות", "א-להים צבאות", הן מידותיהם של משה ואהרן. כבר למדנו שספירת התפארת היא מיזוג של חסד ודין, אלא שמצאנו שני אופני ביטוי של מיזוג: מיזוג מצד האמת, ומיזוג מצד התפארת, שהם שני השמות של הקו האמצעי. כאשר מדברים על האמת, פוגשים את הנצח שבאחדות המידות; וכאשר רואים את היופי, התפארת שבמיזוג, פוגשים את ההוד. הנצח וההוד, האמת והיופי, שני צדדים של הקו האמצעי.
אחד מגדולי הפילוסופים היוונים, אפלטון, זכה לאינטואיציה נפלאה כאשר אמר "קאלוס קגטון", פירוש: יפה, אם כן אמת. במדרגות הנמוכות אמת ויופי אינם זהים, אך החיבור ביניהם, הינו סימן לאמת עליונה: מה שבאמת נכון, הוא גם באמת יפה, ומה שבאמת יפה מוכרח להיות גם אמת אבסולוטית. אמנם אין הדבר תמיד כן בעולמנו, אבל ישנן מדרגות עליונות, כגון במקדש, שהיה נקרא "עינו של עולם" על שם החכמה שבו, וגם "נויו של עולם" על שם התפארת והיופי שבו, המבטא את השאיפה לאיחוד בין מה שקשה – נצח – לבין מה שנעים – ההוד – כמו משה שהיה קשה, ואהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום.
נוסף על כך, יש צורך למזג בין הנצח לבין ההוד, על ידי מידת היסוד. כאשר יש אחדות בין כל המידות, ניתן להגיע לייסוד של מציאות חדשה, המכונה בעולמו של האדם: פוריות. מידת הפוריות אצל האדם, יכולת ההולדה, קשורה לקדושת היסוד. אם השימוש בכח ההולדה, הכח המיני, נעשה חלילה שלא באופן פורה, זהו פגם הברית, פגם היסוד, והעולם נופל.
בעולם השמות הא-לוהיים, היסוד מכונה בשם "א-ל ש-די". שד-י, שאמר לעולמו די, שאמר לא-להותו די. כלומר השם "א-ל שד-י" מורה על הגבול שבין השפע הא-לוהי לבין המקבל, העולם. כאשר ילד נולד, כולם שמחים, אך זהו לכאורה דבר תמוה: אם השמחה היא על הופעת גוף הוולד, הרי שהוא כבר היה קיים לפני הלידה. אם השמחה היא על הופעת הנשמה, הרי שהיא גם כן היתה קיימת לפני הלידה. אלא שהשמחה היא על החיבור, שנעשה על ידי היסוד. הנשמה פועלת לפי "עולם היושר", קווים ישרים, עולם של ערכים מוסריים. לעומתה, הטבע פועל לפי "העיגולים", עולם שבו אין עליון ותחתון, הכל עגול. החיבור בין העגול לבין הישר, נקרא "א-ל שד-י". כן הדבר בגיאומטריה, שהיחס בין היקף המעגל לבין הקוטר שלו הוא 3.14 ועוד, המכונה "פאי". והנה 314 הוא הגימטריא של שם "שד-י".
מידת היסוד, הכוח החיוני, המכונה גם בשם "א-ל חי" שמכוחו כל העולמות שהם כמין תיאוריה עוברים אל המציאות ואל החיוניות של העולם. נצח הוד, וחיבורם ליסוד פורה, שמכוחו מתרבה הקדושה בעולם.