הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - ספרא דצניעותא
סיכום שיעור מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
הביטוי "צניעות" מציין דברים שמצניעים ומסתירים, כך גם סתרי תורה, שהינם דברים המוצנעים.
ספרא דצניעותא הוא ספר בעל עמודים ספורים בתוך הזוהר של פרשת תרומה, הכתוב בשפה מאוד מכונסת ולא ברורה. ספר הזוהר אומר שהוא כמין משנה לכל הנאמר בתוך הספר כולו, כך שאם נרצה לדרג את הטקסטים של ספר הזהר, עלינו להציב בראש את ספרא דצניעותא, המתפרש בשני חיבורים הנקראים אדרא רבא ואדרא זוטא, וכל שאר החלקים הם הזהר כולו.
רבי שמעון בר יוחאי אומר בספר הזוהר שספרא צניעותא הוא חמישה פרקים שכוללים את הכל ממש. שאל אותו רבי אלעזר בנו: אם כך, מדוע שלא נעסוק רק בו? ענה לו רבי שמעון שזה נאמר רק עבור "מאן דעאל ונפק" אך "למאן דלא עאל ונפק, לאו הכי", דהיינו זה נאמר עבור מי שנכנס ויוצא, אבל לא למי שלא מסוגל להיכנס ולצאת. פירש בעל הסולם שהכוונה היא למי שנכנס אל החכמה ויכול לצאת ממנה באופן חופשי מבלי שהוא ירגיש שבעטו אותו החוצה. אדם כזה יכול לעסוק בספרא דצניעותא.
הזוהר מביא שם משל מאוד יפה, לאדם פראי שחי במערות, כמו הזרתוסטרא של ניטשה, שהיה זורע חיטים ואוכל חיטים. יום אחד הגיע אל העיר, שם נתנו לו לחם לאכול. היה הדבר טעים לו מאוד, ושאל: ממה דבר זה נעשה? אמרו לו, מחיטים. הביאו לו גריסים משוחים בשמן, היה לו הדבר טעים עוד יותר, ושאל: ממה דבר זה נעשה? אמרו לו, מחיטים. הביאו לו סופגנים הנלושין בשמן ודבש, היה לו הדבר עוד יותר טעים, ושאל: ממה דבר זה נעשה? שוב ענו לו, מחיטים. אמר: אם כך, יש לי הכול, שהרי אני אוכל "עיקרא דכול אלין" כלומר השורש של הכל, וחזר למערה והמשיך לאכול חיטים כל ימי חייו. אומר הזוהר "ובגין ההוא דעתא, מעדוני עלמא לא ידע", כלומר בגלל הדעה הזאת נאבדו ממנו כל העדונים שבעולם.
כך גם ספרא צניעותא, דהיינו העיסוק בשורשים של תורת הסוד, טוב הוא עבור מי שיודע לטעום בתוך החיטה, בתוך השורש, את כל הדעות וכל העידונים היוצאים משם. אך אנחנו, קטני הדעת, זקוקים לכל החוכמה כולה כדי להבין חיטה אחת מתוך ספרא דצניעותא.