הרב אורי שרקי
בין קבלה לפילוסופיה - נקודות, ניקוד
סיכום שיעור "קריאת כיוון", מתוך הסדרה "בין קבלה לפילוסופיה" בערוץ אורות
בעריכת ר' אברהם כליפא
"הנקודות הם כנשמה לאותיות", כפי ביטויו של רבי אברהם אבן עזרא, וכפי שמופיע גם בספר הזהר. יש אם כן לברר מה הן אותן נשמות, קמץ, פתח, צירי, סגול וכו'.
חכמי הקבלה רואים בנקודות את הנשמה שמחייה את הכלים של הספירות; עשר ספירות כנגד עשרה ניקודים של שם הויה. שם הויה בן ארבע אותיות המנוקד בארבעה קמצים, מכוון לספירת הכתר. 'קמץ' מלשון קמוץ. הכתר, דהיינו הרצון הראשון, נקודת ההתחלה של כל היש, קמוצה ומצומצמת מאוד עד שהיא נעלמת מעיני האדם, משום שהראשית הוא דבר שקשה להתבונן בו. הציור של הקמץ הינו ציור מאוד מיוחד: קו ומלמטה נקודה, דהיינו: אם נתבונן מלמטה בכתר, ברצון הראשון, אנו נראה נקודה בלבד, אך מצד האמת, למעלה מזה נפתחים הרבה מאוד שערים של השגה של עולמות עליונים שאינם בהשגתנו הראשונית. אם כן יש 'פתח' שפותח לעולם עליון מאוד, שמופיע אצלנו בצורה קמוצה, נקודה.
מה שאין כן ספירת החכמה, שהיא ההתחלה של הרחבת ההשגה, ולכן הכל נפתח, קו ישר שפותח שערים רבים, כשם שהחוכמה פותחת את לבו של האדם. לעומת זה, הצירי, מהווה שבירה של הפתח, הקו נחתך, כנגד ספירת הבינה, שמחלקת ומבחינה בין דבר לדבר. דהיינו הקווים הגדולים של החכמה הולכים ומתפרטים לשתי נקודות.
לאחר מכן מתחיל עולם החסד, שהוא היכולת של חיבור של הסינתזה, ולכן הסגול מופיע כשתי נקודות אשר נקודה שלישית מאחדת ביניהם. עד שמגיעים למידת הגבורה, מידת הדין, כנגד השווא, נקודה מעל נקודה, אין אחדות. מידת הדין מפרידה ומעמידה אותנו בפני הצורך להיות אנכיים, לעמוד למשפט. החולם, נקודה מעל האות, החלום של העולם האידיאלי, כנגד ספירת התפארת, המחברת מן הקצה אל הקצה, בריח תיכון מן הכתר ועד המלכות, מן המחשבה העליונה ועד המעשה היותר נמוך, "סוף מעשה במחשבה תחילה".
לאחר מכן אנו עוברים אל הספירות היותר קרובות אלינו, נצח הוד ויסוד כנגד חיריק קובוץ ושורוק, כנגד משה אהרון ויוסף. משה כנגד החיריק, הנקודה שיורדת למטה ומתמודדת אם חיי המעשה, תורת משה מלאה במצוות ובהנחיות מעשיות גם כיצד להתנהג באופן פרטי וגם כיצד להתנהג באופן לאומי, זהו החיריק שחורק עם המציאות. אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, מקבץ כולם; שלושת נקודותיו של הקובוץ יורדות למטה אך מתחברות באמירה אחת, מה שמבטא את היכולת של אהרן לחבר את בני ישראל על אף הדינים שלכאורה המבדילים ביניהם. השורוק, מידת היסוד: כאשר האור חודר לתוך האות זה וא"ו עם נקודה באמצע, דהיינו, היכולת להגיע לעולם מושלם, עולם פורה.
ספירת המלכות מקבלת מכולם, ולכן כאשר המקובלים רוצים לכוון אל מידת המלכות, מכוונים לשם הויה בלא כל ניקוד.
הנה לפנינו חכמה עצומה, בדברים שלכאורה הם עניינים של מה בכך, שכוללים עולם ומלואו.