הרב אורי שרקי

שמות - מה השם?

"שבת בשבתו", טבת תשע"ד




יש שמות בתחילת הפרשה: ואלה שמות... ראובן שמעון וגו'. עם מות דור יורדי מצרים ניתן שם קיבוצי בלבד: "עם בני ישראל". אח"כ אובד גם השם המקורי, ונהיים ל"העם" בלבד. זו דרכה של מצרים, למחוק את הזהות האישית, הנשמתית, ולהופכה לפרט סתמי, המתבטל במכונה הקולקטיבית של בוני ערי המסכנות. כך שבסיפור לידתו של הגואל כבר אין שמות, אלא איש מבית לוי, בת לוי, הילד, אחותו, העלמה, בת פרעה, אמתה, אם הילד. כמו נמחקה הזהות האישית.

אפילו משה אינו ידוע בשמו העברי. יש לו שם בעל משמעות כפולה. במצרית משמעותו היא "בן" או "מים". בכך מוסברים דברי בת פרעה: "ויהי לה לבן ותקרא את שמו משה". אך אמו דרשה את השם המצרי במשמעות עברית: "ותאמר (אמו) כי מן המים משיתהו (=את משית אותו, שכן חסר יו"ד אחרי התי"ו). משה גדל בין שתי תרבויות ושני יעודים. בתור הבן המאומץ של פרעה הוא עשוי להיות מלך מצרים הבא, ובתור בן לעמרם ראש שבט לוי, הוא יכול לבחור להיות מלך ישראל הבא. "ויגדל משה ויצא אל אחיו". ראב"ע פירש: אחיו - המצרים, ורמב"ן פירש: העברים. נראה שמשה הלך לבדוק מי הם אחיו, ובכך להכריע בין הראב"ע לרמב"ן. כשראה איש מצרי מכה איש עברי, החליט שהעברי הוא אחיו: "איש עברי מאחיו". ראשית דרכו של הגואל חייבת להיות הזדהות עם סבל האומה, בטרם כל התגלות, כשעוד לא שמע את דבר ה'.

כשמתחילה הגאולה, שואל משה על עצמו "מי אנוכי?", ועל הקב"ה "מה שמו?". כדי להיגאל יש לשוב לדעת מה הוא השם שמכוחו פועלים, מהי השליחות שהאדם ממלא, ומהי המידה שבה מנהיג ה' את עולמו באותה שעה. לכן הדגיש משה ששליחותו היא "באתי לדבר בשמך" דווקא, ולא שליחות סתמית.

"אמרו אצטגניני פרעה שנולד מושיען של ישראל, ואיננו יודעים אם ממצרים אם מישראל". מדברי חז"ל עולים שני לקחים: האחד, שכבר שמונים שנה לפני הגאולה יש מי שחש את בואה. עם כל זה, בשנים שאחרי כן, לא מתרחש דבר. הצופה מתאכזב. מבחינתו, כל הדיבורים על גאולה אינם אלא בדיה. כאן טמון סוד הגאולה, המתקדמת לאיטה מתוך תהליכים סמויים עד הופעת מלוא אורה. השני הוא שהגואל חייב להיות בעל זהות כפולה, המשייכת אותו לאומה מצד שורשיו, ולאומות מצד תרבותו, כדי שתהיה הגאולה שלימה, וכוללת את ישראל ואת האנושות כאחד.