הרב אורי שרקי
בשלח - משה ויוסף
שבט תשע"א
"ויקח משה את עצמות יוסף עמו". קיים יחס בין משה ובין יוסף. שניהם היו מושלים בבית פרעה, והיו אחראים על אחיהם בני ישראל בגלות. אלא שיוסף הוא אשר התחיל את תהליך החיים הגלותיים, בעוד שמשה הוא המביא אותם לידי סיום. מאחר ושניהם פועלים כדי להגשים את תוכניות ההשגחה הא-לוהית, חשוב היה להראות שאין ניגוד בין שני המהלכים, ששניהם על ידי אותו א-לוה נעשו. אלמלא היה משה לוקח עמו את עצמות יוסף, היה נוצר הרושם כאילו לא הועילה הגלות דבר, ושיש משהו אבוד בהסטוריה, המחוסר משמעות. אמונת היחוד השלימה מחייבת את האיחוד של הקצוות, כשם שהיא מחייבת את אכילת המצה והמרור, החירות והעבדות, באותו מעמד של ליל הסדר. מאותה הסיבה היה צורך שצבא מצרים יחד עם עם ישראל יהיו נוכחים כאחד, מתוך הניגודיות המוחלטת ביניהם, במעמד של קריעת ים סוף, שבו נגלה כבוד ה'.