הרב אורי שרקי
ויקרא - קרבן - קירבה אל ה'
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
ספר ויקרא, שאנחנו פותחים את קריאתו השבוע, הוא המשך של ספר שמות, אבל בכיוון הפוך לכאורה. לאחר שישנה פנייה ממעלה למטה - מן הבורא לנברא דרך בנין המשכן והשראת השכינה בתחתונים, בספר ויקרא - הנברא הוא זה שנקרא לעלות אל ה'. כאן מתחדשת עבודת הקורבנות, המבטאת את הקשר של הנברא אל הבורא. זאת משמעות המילה קרבן, מלשון להתקרב. הנברא רחוק מעצם טבעו - זאת המשמעות של המילה ברא - בארמית למשל: להיות בחוץ, להיות רחוק, והקרבן - מקרב את הרחוק אל מקורו על ידי הקרבן.
לכן יש בעבודת הקרבנות הלכה, שמבדילה אותם מכל שאר המצוות. כל המצוות התלויות בזמן - בתורה הן תמיד מתחילות בלילה ונגמרות ביום ואילו עבור קרבנות זה הפוך: "בקדשים לילה הולך אחר היום" (חולין פ"ג), או [קרבנות] "נאכלים.. ליום ולילה" (משנה, זבחים, פרק ה'). זאת משום שבכל המציאות כולה הזמן הוא זמן אופטימי - מן ההעדר, מהחושך, אל ההויה - היום, ואילו בקרבן אנחנו משיבים את הכל אל המקור ולכן אנחנו מתחילים ביום ומסיימים בלילה. כדי להתאים שבקרבן ישנה שיבה אל הָאָיִן שממנו נבראנו.
זאת היא אכן תאווה גדולה של הנפש לעלות אל מקורה, הנפש מתגעגעת אל בית אביה, לפי דברי המדרש בקהלת רבה (ו'-ו'), ולכן אם היינו שואלים אך ורק את הנפש בטהרתה, מה חפצה? היא היתה עולה כולה אל הבורא. וזה מה שנאמר בפרשתנו: 'ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב - מכם קרבן לה'' (ויקרא, א'-א',ב'). אם האדם היה רוצה להקריב בלי שייתנו לו הוראה מה להקריב, היה מקריב את עצמו. 'כי יקריב' - מכם קרבן לה''. אבל אני מצווה שאם אדם ירצה להקריב מכם - 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' (שם). כלומר חפץ הבורא גובר על מה שהחכמה מלמדת. החכמה מלמדת שיש להתקרב אל הבורא בכל - להקריב לו את הכל, ואילו רצון הבורא זה 'ובחרת בחיים' (דברים, ל'-י"ט). לכן נאמר: 'מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם' - כתחליף. מעין מה שהיה בעקידת יצחק כשהוקרב איל תחת האדם. מצד האדם צריכה להיות מוכנות להיעקד על גבי המזבח, תאווה להיעקד על גבי המזבח ולהישחט, אבל ריבונו של עולם - הוא המצווה אותנו, לוותר על היישום של החפץ הזה למעשה - די לו בעצם המוכנות, ללא צורך במעשה, שהלא עיקר האדם זה המחשבה והרצון שלו.
נחלקו רבותינו הרמב"ם והרמב"ן, מה הסיבה של הקרבנות. לדעת הרמב"ם זה כנגד עבודה זרה, ולדעת הרמב"ן יש בזה סוד נעלם. אמנם נראה שאין מחלוקת אמיתית בדבר, כי הרמב"ם אומר שעובדי עבודה זרה התרגלו לעשות קרבנות, אבל השאלה שנוכל לשאול את הרמב"ם היא - מדוע הם התרגלו לעשות קרבנות? כנראה שהרמב"ם כאן יסכים לדעת הרמב"ן, שזה מפני הסוד הנעלם שבדבר. אם כן, הרמב"ם לימד אותנו דווקא את ההקשר ההיסטורי שבו ניתנו הקרבנות, אך העיקר, כמובן, כדברי הרמב"ן, שיש בזה סוד נעלם, שעל ידו כל הבריאה כולה מתעלה ומתקדשת ומתרוממת לקראת הא-להים.
יהי רצון שיבנה בקרוב בית המקדש ונשוב בקרוב להקריב קרבנות, כשיהיו כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם ובשירם ובזמרם במהרה בימינו.