הרב אורי שרקי

מצורע - גאולת המצורעים (על ההפטרה)

מתוך הספר "350 מילה"




מתגלה לנו בהפטרת פרשת מצורע (מל"ב ז, ג-כ), שבמצבי השפל של עם ישראל דווקא המצורעים, המשולחים אל מחוץ לחומת העיר בשל מיאוסם, עשויים להיות מבשרי הגאולה:

"ויאמרו איש אל רעהו: לא כן אנחנו עושים, היום הזה יום בשורה הוא" (ט).

אחרי שמחנה ארם הסיר בבהלה את המצור מעל שומרון בירת ממלכת ישראל, ובכך ניצלה הממלכה כולה, עדיין סבר העם הרעב בתוך העיר שהוא נתון בצרה. היה צורך בשליח שישמש כחוליית קשר עם העיר ויבשר להם שהגיע זמן גאולתם.

זה מהלך אופייני לתהליכי גאולה סמויים, וכזאת מצאנו אף אצל יוצאי מצרים במעבר נחל ארנון: "את והב בסופה ואת הנחלים ארנון" (במדבר כא, יד). לפי התלמוד (ברכות נד, א) "את" ו"הב" הם שמותיהם של שני מצורעים שהיו מהלכים בסוף מחנה ישראל, והם אלה שראו את תוצאות הנס הנסתר שהציל את ישראל, שכלל לא היו מודעים לסכנה שנשקפה לחייהם, מפגיעתם של האמוריים. בעקבות סיפורם פצחו ישראל בשירת ההודיה לה' שבפרשת חוקת (במדבר כא, יד-טו).

לא רק מבשרי הגאולה מצורעים לעתים. אף הגואל עצמו עשוי להיות מצורע:

"ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי [חכמים אומרים 'מצורע של בית רבי'] שמו [של המשיח] שנאמר (ישעיהו נג, ד): 'אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה א-לוהים ומעונה'".

הכלל העולה הוא שתהליכי הגאולה מורכבים, וכי יש לדחויים מן המחנה תפקיד משמעותי בקידומם. הלוא בכול עושה הקדוש ברוך הוא שליחותו, ואף על ידי עוברי עבירה.

לעומתם עומדים קטני האמונה ואינם מאמינים בישועת ה' הבאה כהרף עין, אף כשזו מובטחת על ידי נביאיו. שלישו של המלך, המורגל בחשיבה ממסדית פורמליסטית, איננו מאמין לדברי הנביא אלישע המבשרו שה' יפקוד את עמו לתת להם לחם:

"ויען השליש את איש הא-לוהים, ויאמר: והנה ה' עושה ארובות בשמים, היהיה הדבר הזה!? ויאמר: הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל" (יט).

בסוף מסכת סוטה (מח, ב) דיברו חכמים על מצב חריג שבו צדיקים אינם מאמינים:

"אמר ר' אלעזר: מאי דכתיב (זכריה ד, י): 'כי מי בז ליום קטנות'? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבוא? קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בקדוש ברוך הוא".

הסכנה היא שמי שעולמו מצומצם בארבע אמות של הלכה לא ידע להבחין בשעת הכושר לגאולת ישראל, כך שהוא זקוק למצורעים נושאי הבשורה שיאמרו: 'הגיעה שעת גאולתם של ישראל'.