בלק - נביא לאומות

הרב אורי שרקי

בלק - נביא לאומות

סיון תשפ"ד

כתב הרמב"ם (יסוה"ת ז, א): "מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם". רבינו לא הגביל את כשרון הנבואה לבני ישראל בלבד. לכן כשפסק את דינו של נביא שקר, הדגיש (שם ט, א): "לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה... הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה". וחזר משנתו באגרת תימן: "ואולם היותנו בלתי מאמינים בנבואת עמר וזיד אינו מפני היותם מזולת ישראל, כמו שיחשבו ההמון... ואולם נאמין בנביא או נכזיבהו מצד טענתו, לא מצד יחוסו".

גם ריה"ל אחרי שכתב שאין גר יכול להיות נביא, מציין את נבואת בלעם כ"איש נוכרי מתנבא ברצון ה'". הרי ששלילת הנבואה מגר או מנוכרי איננו דבר מוחלט כי אם על דרך הרוב. משום כך מצאנו לחז"ל שאמרו (תנא דבי אליהו רבא ט): "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה, הכל לפי מעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו".

אמנם "ביקש משה שלא תשרה שכינה על אומות העולם, וניתנה לו" (ברכות ז, א), אבל אין זה מונע הופעות של "נטיפות של קודש בכל עם ולשון" (ישראל ותחיתו, ג). על בסיס זה ניתן להבין את דברי הרב זצ"ל על הדתות שהסתעפו מן היהדות (לנבוכי הדור עמ' 56): "הדבר יתכן להיות, שהיתה בזה מצד המייסדים הערה א-לוהית, להיות משתדלים בשכלול חלק רשום מהאנושות, לפי הראוי להם". אמנם אין לקבל את דבריהם של בעלי הדתות, אפילו יתנו אות ומופת "כי מנסה ה' א-לוהיכם אתכם" (דברים יג, ד), אבל כלפי האומות עצמן "היה אפשר שיוכן איזה עניני מופתים מוחשים אם יהיו צריכים לחיזוקם, כיון שהדבר נוגע לשכלול האנושות, שיד ה' נטויה על זה מראשית המציאות ועד קצה". (לנבוכי הדור, שם).

אין השכינה שורה בגלוי על האומות, אבל מידה של השראת שכינה נסתרת מתהלכת עם ההיסטוריה של העמים, שהרי "על ידי הכרה פנימית במעמקי הלב מהיושר והטוב, נודע חלק רשום מהמוסר המופע בכל ההויה, בצורה אידיאלית ממשית חיה במציאות" (אורות התשובה יב, ח), ומו"ר הרצי"ה קוק מפנה (שם בהערה 22) לרש"י (דברים ל, ג): "שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם... ואף בגליות שאר האומות מצינו כן".