הרב אורי שרקי
ירמיהו - "היטבת לראות" (פרק א', הפטרה של בין המיצרים)
מתוך הספקר "350 מילה"
נבואת ההקדשה של ירמיהו לנביא ה', המהווה את התוכן העיקרי של הפטרתנו, כוללת שני מראות: המקל, השקד והסיר הנפוח. בשניהם נשאל הנביא "מה אתה רואה?" (ירמיה א, יא ויג), ועל תשובתו הראשונה נענה "היטבת לראות" (שם, יב). לכאורה אין בדברי הנביא כל דבר מיוחד, הלוא אין הוא מתאר אלא את אשר ראה.
אלא שכישרונו של הנביא אינו נמדד רק ביכולתו לראות, כלומר להשיג עניין עתידי הנרמז אליו. על מנת להשתתף באופן פעיל בהגשמת העניין הכלול במראה, עליו לרדת לעומקו ולעמוד על השלכותיו המעשיות.
החידוש בתגובת ירמיהו היה הבחנתו כי עיקר עניינו של המקל הוא היותו שקד, ולא לאיזה כיוון הוא פונה או מה צבעו וכדומה. ואילו במראה השני, כאשר ראה סיר (כלומר קוץ, כמו סירה קוצנית) נפוח, הבין כי עניינו של המראה הוא דווקא הפנייה שלו צפונה ולא שאר המאפיינים שבו. האבחון הזה השפיע אף על תוכן הנבואה: "כי שוקד אני על דברי לעשותו" ו"מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ".
אך מדוע על תשובתו הראשונה בלבד הוא נענה במילים "היטבת לראות" ולא על השנייה? נראה שהסיבה לכך היא משום שההטבה לראות איננה רק דיוק באבחון אלא גם הטבה כפשוטו, שיש בה תועלת לעם ישראל. פרשנות הנביא, שלפיה שוקד ה' על הרעה, כלומר מקדים את בואה כדרך שעץ השקד מקדים לפרוח, מיטיבה עם ישראל. הלוא מפורסמים דברי חז"ל על הכתוב:
'וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו, כי צדיק ה' א-לוהינו' (דניאל ט, יד): וכי משום שצדיק ה' א-לוהינו, וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו?! אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת (גיטין פח, א).
הגלייתו המוקדמת של יכניה עם ראשי העם עוד לפני החורבן אפשרה את רציפותה של מסורת התורה שבעל - פה ומנעה חורבן מוחלט של היהדות כולה. באותו הלך מחשבה ראו חז"ל גם את הקדמת החורבן עצמו בשנתיים, כהצלה משקיעה מוחלטת שלא תהיה אחריה תקומה, חלילה: "עולא אמר שהקדים שתי שנים ל'ונושנתם'" (דברים ד, כה; גיטין, שם).
לעומת ההטבה לעם ישראל שכלולה בדברי ירמיה "מקל שקד", אין בדבריו על כך שהסיר הנפוח פונה צפונה כל הטבה, שכן צד צפון תמיד נתפס כמציין את מידת הדין ואת הסרת ההשגחה, בהיותו הצד האפל של העולם – ועל כן לא נאמר שם "היטבת לראות".