הרב אורי שרקי
ההגדה של פסח - אפילו כולנו חכמים
"שבת בשבתו", ניסן תשע"ג
בהגדה נמצאות פעמיים שאלות של הבן: 'מה נשתנה', ו'כנגד ארבעה בנים'. לכל אחת מהסדרות האלה יש גם תשובה. התשובה לשאלות 'מה נשתנה' היא: 'עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' א-להינו משם', ואילו התשובה ל'ארבעה בנים' היא: 'מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו'. מבחינה היסטורית מדובר בשתי הגדות שונות. זוהי המחלוקת בתלמוד (פסחים קטז, א) בין רב לשמואל אם צריך לענות לבן 'עבדים היינו' או 'מתחילה עובדי עבודה זרה'.
ניתן לומר שהמחלוקת היא מה עיקר עניינה של גאולת מצרים. האם העיקר הוא השחרור הלאומי, או שיש לראות כאן ממד דתי-אמוני, מעבודה זרה לעבודת ה'. בימי התלמוד שתי הנוסחאות התהלכו במקביל, ורק בימי הסבוראים התאחדה ההגדה. עם ישראל רצה לבטא בזה שאין חילוק בין השחרור הלאומי לשחרור הרוחני. אי אפשר לזה בלא זה. בכל זאת עם ישראל החליט להקדים את התשובה 'עבדים היינו' לתשובה 'מתחילה עובדי עבודה זרה', להטעים שתחילה צריך לדאוג לשחרור מעבדות מדינית, ומתוך כך מגיעים לשחרור מעבדות רוחנית, ולא להיפך.
הדבר רמוז בדברי המגיד של 'עבדים היינו': 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה - מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים'. יש מקום לשאלה: וכי מצאנו מקום שבו חכמים פטורים ממצוות, שצריך לומר שגם הם יהיו חייבים בהגדה? אלא שהיה מקום לומר שכל ההודאה על השחרור מעבדות לא נועד אלא לאנשים שעול הגלות הוא להם סבל גדול. אבל לחכמי ישראל, ייתכן שמכיוון שיש להם תורה להתנחם בה, אינם מרגישים בקושי השעבוד, ואינם חייבים לספר ביציאת מצרים, מכיוון שהדבר אינו נוגע להם. לכן המגיד אומר לנו שלא נטעה בכך. אי אפשר שנהיה חכמים, נבונים, ויודעים את התורה, כל זמן שאנחנו משעובדים לאומות. זו השלייה לחשוב שאפשר שתהיה תורה תחת שלטון של האומות, כמאמר חכמינו (חגיגה ה, ב): 'כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה'.
רבותינו הורו לעסוק הרבה ביציאת מצרים: 'המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח'. הכוונה אינה רק להרבות לספר מה שהיה, אלא ללמוד ממה שהיה, כדי לצאת מסוגים אחרים של מצרים. כך במעשה החכמים המסובים בבני ברק, שהיו עסוקים ביציאת מצרים - שלהם - 'כל אותו הלילה' שבו היו נתונים, שהוא העול הרומי. אף אנו למדנו מהם לצפות ליציאת מצרים שלנו, שמתקיימת מאז הקמת מדינת ישראל.