הרב אורי שרקי
לנבוכי הדור - פרק ה' - בריאת העולם, בריאת האדם, מעשה גן עדן
סיכום שיעורים 4, 5 מסדרת השיעורים תשע"ט - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ה'
בפרק הזה של הספר הרב קוק מדבר על ההסברה הרציונלית של מעשה בראשית בהתאם לתאוריות המדעיות החדשות על הופעת האדם בתהליך אבולוציוני. הרב נכנס לרזולוציות של הסבר של כל הפסוקים של מעשה בראשית המדברים על בריאת הרקיע, הכוכבים והאדם.
"שאין מעשה בראשית שבתורה כולו כפשוטו כי אם יש בו גם עומק משל, כבר כתב הרמב"ם. על כל פנים אין זה" - השאלה האם מעשה בראשית בתורה הוא כפשוטו - "מעקרי תורה. הוא ז"ל אמר, שאם היה לו מופת על הקדמות היה מפרש כתובי החידוש כאותו צד שפירש כתובי ההגשמה".
לדוגמא, יש פסוקים מפורשים בתורה שמראים שלקב"ה יש רגליים, ידיים ועיניים. הרמב"ם אומר שמי שחושב כך כפשוטו הוא אפיקורוס. האם מפריע למישהו שבתורה כתובים הרבה מאוד דברים כאלה?! לא, במהלך של כ-1000 שנים מאז הרמב"ם התרגלנו לדברי הרמב"ם האומר שכל הדברים האלה הם אינם כפשוטם, ולכן זה לא מפריע לנו.
שאלה: רש"י אומר על ביטוי "היד הגדולה" (שמות י"ד, ל"א) שפירושו זה יד ממש. איך זה מסתדר?
תשובה: אומנם זה נראה כמו הגשמה, אבל רש"י ככל הנראה לא היה מגשים. במקום אחר (על שמות י"ט, י"ח) רש"י מסביר על מילה מסוימת שאי-אפשר לפרש אותה כפשוטה: "לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע נותן לבריות סימן הניכר להם". ברור שרש"י לא התכוון ליד בשר ודם. למה הוא כן מתכוון? נכתבו כ-300 פירושים על פירוש רש"י...
"שאין מעשה בראשית שבתורה כולו כפשוטו כי אם יש בו גם עומק משל" - כשהרב קוק כותב "כפשוטו", הוא מתכוון לפירוש (הנשלל ע"י הרמב"ם) של הפסוקים על מעשה בראשית האומר שלעולם יש התחלה. אבל, אומר הרב קוק, יש גם הרבה משלים שמסתתרים מאחורי אותם הפסוקים, ואם נסביר את הפסוקים כמשלים, יצא שנסביר גם את ה"כפשוטו" באופן "לא כפשוטו". לדוגמא, התורה מדברת על הידיים של לקב"ה ידים אבל אנחנו מסבירים שזה משל ואין לו ידיים כפשוטו. כך גם כשכתוב שלעולם יש התחלה, הכוונה היא שזה משל ואין לו התחלה.
הרמב"ם אמר שאם היה לנו הכרח שכלי לומר שהעולם קדמון, היינו מפרשים את כל הפסוקים שמדברים על עולם מחודש כמשל והיו לנו דרכי פרשנות לזה. הרמב"ם אומר שאפילו זה היה לנו יותר קל מאשר לפרש את אותם הפסוקים על דרך החידוש המוחלט של העולם. הרמב"ם מדבר על הנושא הזה בהרחבה ב"מורה נבוכים", חלק ב', פרק כ"ט; כדאי ללמוד היטב את דברי הרמב"ם שם.
"שאין מעשה בראשית שבתורה כולו כפשוטו כי אם יש בו גם עומק משל, כבר כתב הרמב"ם. על כל פנים אין זה מעקרי תורה. הוא ז"ל אמר, שאם היה לו מופת על הקדמות היה מפרש כתובי החידוש כאותו צד שפירש כתובי ההגשמה. אמנם, במקום אחר אמר שאין בריחתינו מהקדמות רק מפני תואר הפסוקים, כי אם מפני סתירת יסוד התורה שבה. שהרי אין עם הקדמות נס ושינוי מנהג, אם כן, העמוד שיסודי הדת נשענים עליו היה בטל חלילה".
הרמב"ם אומר ב"מורה נבוכים" (שם) שאילו הייתה הוכחה לכך שהעולם קדמון, אז התורה בכללה הייתה נופלת והיינו עוברים להשקפות אחרות.
"והנה מובן היטב, שדרכי הדרישות החדשות שטוענות רק בהתפתחות אין בהן ביטול כלל ליסודי התורה,..."
אפשר לדבר, למשל, על האבולוציה ועל התפתחות העולמות שלפני העולם שלנו בלי לסתור בכלל את יסודות התורה ואת פסוקי פרשת בראשית.
"...אם יאמר הטוען, שכיון שנתפתח למשל חומר הכדור [=כדור הארץ] במשך רבבות שנים, אם כן אינו רואה כאן יד ד'. ועוד יטעון: האורך הזה למה?"
השאלה היא למה צריך מיליארדי שנים בשביל לברוא את העולם. זה לא סותר את התורה באופן מהותי, אבל השאלה היא מה התועלת במהלך כה ארוך. מה הקב"ה מרוויח מזה שבמשך מיליוני שנים דינוזאורים אכלו ברונטווזאורים או מזה שההתגבשות של מערכת השמש נמשכה מיליארדי שנים?!
יש פה שתי קושיות: קושיה ראשונה היא שלא רואים את יד ה' ואת אור ה' בדרכים טבעיות, והקושייה השניה היא שאם יש בהן יד ה', אז לא ברור למה התהליכים כה ארוכים.
הקושיה השניה אינה קושיה לוגית, מטאפיזית או מדעית אלא מוסרית. למה כל הדינוזאורים ושאר החיות היו צריכים לסבול כל כך הרבה זמן?! זה שזה קורה גם היום, זה עוד קושיה. אבל ההבדל בין הקושיות הוא שעל הסבל של החיות היום אפשר לומר שזה בשביל האדם. אבל מה לגבי הסבל שלהן בעבר, כשלא היו בני אדם?! זה דומה קצת לאמירות ש'כל תקופת הגלות היתה בשביל להכין את הגאולה' - אבל למה זה היה כ"כ ארוך?!
"ולמה לא יצאה הבריאה ברגע אחד אל הפועל? על זה נשיב לו בטעם ודעת, שדרכי ההתפתחות וההליכה של הדרגה בסדר המציאות לא הרחיקו אותנו מעולם מדעת את הא-לוהים, כי אם קרבונו אליו באהבה ורוממות נפש. שהרי אנו רואים דרכי הסיבות והמסובבים לעינינו מעשים בכל יום, ומכל מקום כיון שאנו רואים שעושים מעשיהם בסדר נפלא, בחכמה רבה וחסד ורחמים גדולים, אנו מכירים את הפועל המחיה את הכול שהוא א-לוהים חיים, שלו עצה ותושייה, חסד ורחמים".
הרבה לפני שנולדה תורת האבולוציה, הנביאים לימדו אותנו שלקב"ה יש סוד בהיסטוריה. דרך ההיסטוריה הקב"ה מקדם תהליכים. כמו שאנחנו אומרים בתפילה, הוא "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות" - בתוך המלחמות הוא "זורע צדקות" (זריעה זה דבר שלוקח זמן) ו"מצמיח ישועות". אז מה יהיה אם כל הסבל שעברנו בזמן המלחמות?! הוא גם "בורא רפואות", ואז נוכל להודות לו: "נורא תהילות, אדון הנפלאות" וכו'.
"מה בין התפתחות כדורי הכוכבים והעולמות לפי גדלם ברבבות שנים, להתפתחות העובר במעי אמו במשך ירחים?"
לעובר לוקח תשעה חודשים מההפריה עד הלידה, וגם אחרי הלידה לתינוק לוקח זמן עד שהוא הופך לאישיות.
"ובכל זאת אנו מכירים כי 'נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד... אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ, גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ' (תהילים קל"ט, י"ד-ט"ז)".
הפסוק בתהילים מתאר את החיים העובריים. פירושו: 'אתה כבר חישבת את תהליך הלידה' וכו'.
"ומכל שכן, אם נמנה סדרי ההתפתחות שעלו בהם החלקים האורגנים מעת היותם ליסודות פשוטים עד בואם למצב אדם שלם חי ומשכיל, גם צדיק וישר ורב כוח ועז. הנה התקופה גדולה והדרכים הולכים לאיטם, והן הן שיעידו לנו על כוח ה', בבואם לכלל תכלית נכונה".
כמה רחוק חשב הקב"ה - מהמפץ הגדול ועד עכשיו!
"והנה, זה פשוט אצל כל יודעי תורה, כי לא נתבארו מעשי בראשית בתורה כי אם מעט מזעיר. ואמרו ז"ל במדרש רבה: להגיד כוח מעשי בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא א-לוהים. ויסוד הדבר, שלא דברה תורה כי אם במה שנוגע לכדור ארצינו, וגם זה רק לפי התוכן שיובן הצד המוסרי שנוגע להישרת דרכי האדם בהליכותיו החיצוניות ורגשותיו הפנימיים יפה יפה".
בתיאור הבריאה ביום הרביעי התורה אומרת: "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן. וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א', ט"ו-ט"ז). לכאורה, "המאורות הגדולים" זה השמש והירח והביטוי "ואת הכוכבים" נראה כמו איזה "בונוס צדדי". והרי במציאות זה בדיוק ההפך - הכוכבים זה רוב כמעט מוחלט של המציאות ומערכת השמש זה חלק קטן בתוכם. אז איך אפשר לומר "ואת הכוכבים" כאילו זה משהו קטן?!
המלבי"ם (שכבר הכיר את המדע החדש) אומר שבהתחלה היו נראים רק שני המאורות הגדולים ואי-אפשר היה לראות את הרקיע. אחר כך אחד המאורות נעשה יותר קטן, ולפתע היה אפשר לראות את הכוכבים (שכבר היו קודם). כתוב "ואת הכוכבים" כי פתאום ראו אותם, אבל בריאתם לא הוזכרה בתורה בכלל. לפי מלבי"ם, כל מעשה בראשית לא נאמר אלא רק על מערכת השמש שלנו, על הסביבה הקרובה.
כשלומדים את פרשת בראשית מבחינה מוסרית, מבינים שהיא מדברת על העולמות העליונים. (להרחבה בנושא, ראו, למשל, את הספר הנפלא "הגיון הנפש" לרבי אברהם ברבי חייא הברצלוני שמסביר את פרשת בראשית בעומק גדול, באופן אחר לגמרי מפשט הכתובים).
"כשנעמוד על סדר הבריאה של הכדור הארצי שלנו ממקום שהתחילה התורה לספר, נמצא שהיה בלא סדר,..."
כתוב: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א', ב'). גם אנשי המדע אומרים שכדור הארץ היה בהתחלה עם אטמוספירה אחרת לגמרי מזו שיש לו היום. רובו היה בנוי ממתאן, מהליום, וממימן, ורק עם הקרינה הקוסמית הם התפזרו בצורה שאפשרה חיים על פני הכדור. הרב קוק הולך גם כן קצת בכיוון הזה. זאת לא פרשנות הכרחית, אבל אפשרית.
"...ומרוב הקיטורים והאדים העבים והלחים היה מלא מים וחושך. והצעד הראשון היה שנטהרו קצת האדים עד שהיה קצת אור שולט, אבל לא היה בהיר כל כך האויר, עד שיהיה אפשר לראות ממנו גוף המאורות. אם כן רק האור נברא, לגבי כדורינו, ועצם המאורות אינם נחשבים לברואים מצדו, שאלו היה אדם עומד עליו לא היה מכיר כלל שישנם מאורות במציאות. אמנם, בוקר וערב היה על כל פנים מסיבוב הכדור. ואחר זה בא האויר לציור הראוי להיקרא בשם רקיע, אף על פי שהלחות הייתה רבה מאד,..."
בהתחלה, כשיש הרבה לחות, בכלל אין רקיע, וכשמתחיל להיות קצת יותר בהיר, אז רואים עליון ותחתון ומזה נוצר המושג האנושי 'רקיע'.
"...למעלה מחוג האויר המורגש בראיה, אילו היה אדם עומד אז עליו".
כי אז עוד לא היה אדם.
"ואחר כך התכנסות מימי הארץ למקום אחד, והתפתחות הכוח של הצמיחה. ואחר כך זיכוך האויר עד למדה זו של ראיית המאורות יפה, באופן הראוי גם כן להתפתחות שכלית לאדם לחקור על סיבוביהם. ורק אז נעשה האויר מוכשר לנפש חיה ונבראו בעלי חיים המעופפים שפורחים במקום שהאוויר דק, ודגים שאינם צריכים לטהרת האויר כל כך. ואחר כך שנטהר האויר ביותר, ראוי היה ליצירת בעלי חיים הולכים על הארץ והאדם".
זה דומה קצת לתאוריה של פרופ' נתן אביעזר. בספרו "בראשית ברא" הוא מסביר את כל פרשת בראשית בהתאם לכל התאוריות המדעיות המתהלכות היום בעולם. לפי הפירוש שלו, כל פרשת בראשית היא תיאור מדויק של בריאת העולם לפי התאוריות המדעיות. הספר הוא מרתק ומעניין, אע"פ שככל הנראה התאוריות שלו אינן נכונות, כי הוא חושב שהעניין של פרשת בראשית הוא תיאור פיזי של בריאת העולם הפיזי - וזאת לא הכוונה האמיתית של התורה. אף על פי כן, יכולה להיות הַקְבָּלָה בין פרשת בראשית לבין העולם הפיזי והרב הולך לכיוון הזה כמו המלבי"ם.
שאלה: במה ההסבר המטאפיזי יותר טוב מההסבר הפיזי?
תשובה: הסברים מטאפיזיים מוצדקים אך ורק אם יש להם השלכה מעשית לגבי המוסר. בכל הסבר מטאפיזי אנחנו צריכים למצוא לקח מוסרי. לפירוש של פרשת בראשית המדבר על העולמות העליונים (בהתאם לקבלה) יש השלכה על עבודתו המוסרית של האדם - אבל צריך ללמוד איך למצוא אותה. למשל, רש"י כותב על הפסוק הראשון של ספר בראשית:
"ומה טעם פתח בבראשית?"
זו שאלה מוסרית ורש"י נותן לה תשובה בתחום המוסר:
"...שאם יאמרו אומות העולם לישראל... וגו'".
יווני לא היה שואל שאלה כזו, כי אדרבה, מבחינתו לדעת איך הכל התחיל זה הדבר הכי מעניין שיש. רש"י, כיהודי, לא יכול לקבל את זה שיש ידיעה מטאפיזית שאין לה השלכה מעשית, והוא מחפש מהי.
"והנה, אין כתוב בתורה 'ויעש א-לוהים ביום הראשון', 'ויעש א-לוהים ביום השני' וכו', כי אם נסדרו המעשים בסדר נכון והדרגי, ועל כל חלוקה הזכיר 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד', 'יום שני' וכו', שהוא אחת לנו אם נפרש שהיה המעשה ההוא מכוון ביום תמים של כ"ד שעות, או שסתמה התורה כמה עלה זמן לכל שכלול. ההבנה הראויה להצטייר היא שנערך הכול על פי סדר וכונה והכנה נאותה לתכלית החכמה והצדק הא-לוהי, שבפועל יפעלו הרשמים על השלימות האנושית.בהיות יום השביעי קודש לזכרון מעשי בראשית, על כן מובנות הנה שש החלוקות הכוללות כערך ששת ימים ממש. גם אין כל מניעה בזה לא מצד הכתובים, ולא מצד חובת קדושת השבת שמכוונת כפי הציור הפנימי של האדם".
יש מי שכתב שחייבים לומר שבעת ימי בראשית זה שבע ימים של 24 שעות כמו בשעון שלנו, כי זה הטעם של מצוות השבת, ואחרת, אם זה מיליוני שנים, אז כביכול אין הקשר בין זה לבין שמירת השבת. הרב קוק שאין פה שום סתירה - פשוט השבת, שהוא זכר למעשה בראשית, צריך להיות מכוון כנגד החלוקה של מעשה בראשית לשבעה.
הרב קוק אומר שלא כתוב בתורה ''ויעש א-לוהים ביום הראשון\שני וכו'', כי אין הכוונה שהקב"ה התערב פעם אחר פעם כדי לברוא. לא כתוב 'ויהי ביום [השני\השלישי וכד']', אלא "ויהי ערב ויהי בוקר יום [שני\שלישי וכד']". לא מדובר על סדר הבריאה מצד הזמן. החלוקה לימים היא חלוקה פנימית של הבריאה. הקב"ה ברא עולם של שבעה חלקים. ככה אפשר להסביר גם את הפסוק מעשרת הדברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א, י"ז). אם היה מדובר על זמן, היה צריך להיות כתוב: 'כי בששה ימים עשה...' - כלומר, שלקח שישה ימים לעשות את המעשה. "בששה ימים" - פירושו שזה לקח ששה ימים, "ששת ימים" - פירושו שמה שהקב"ה עשה (כלומר, השמים והארץ) עשוי מששת ימים.
"ואפילו אם נפרש עוד יותר על פי משל, את הסידור של בריאת האדם, שימתו בגן עדן, קריאת השמות, בנין הצלע,אין דבר מתנגד ליסודי התורה אם הכונה היא שאחרי שבא האדם קרוב למעלת ההכרה האנושית, ורגשותיו התחילו להתפתח באופן נאות אל הטוב והצדק וגם כן אל הנעם והיופי, מצא את הארץ גן עדן לפניו, ומטבעו ורגשו הפנימי הכיר יחש בינו לבין קונו".
מתי, לפי התורה, התחיל האדם? כלומר, באיזה שלב הוא כבר לא נחשב לקוף מהלך או חמור משוכלל, אלא לאדם? מה קרה בהכרה האנושית שמצדיק את המעבר הזה?
הרב קוק מסביר כאן שאדם התחיל מהרגע בו הוא קיבל הכרה מוסרית. ברגע שהוא מבחין בין טוב לרע - אז הוא אדם. לפניכן היצור הזה היה יכול להיות מאוד מפותח וחכם: הוא כבר היה יכול להשתמש באש, לייצר מתכת, לעשות גרזן ולבנות בתים - ולמרות כל זה הוא עדין לא היה האדם, כי אדם ע"פ התורה זה בעל הכרה מוסרית המבחינה בין טוב לרע.
חוקר נוצרי אחד כתב ספר בשם "האדם הראשון" בו הוא שואל את אותה השאלה שנשאלת כאן: מתי האדם התחיל להיות אדם? כיוון שהחוקר הוא נוצרי, הוא נותן תשובה נוצרית: ברגע שהוא מסוגל לחטא. כלומר, לפי הנצרות, החטא זה האדם. זה מאוד פסימי. לפי היהדות, זה לא כך - אדם הוא אדם ברגע שהוא מבחין בין טוב לרע.
טוב ורע, זה לפני האכילה מעץ הדעת טוב ורע. ב"מורה נבוכים" הרמב"ם דן בשאלה איך יכול להיות שאדם הראשון קנה מעלה ע"י חטא. הוא עונה על השאלה לפי שיטה השונה מזו של הרב קוק. הוא אומר שטוב והרע היו לפני זה במדרגה יותר גבוהה, של אמת ושקר.
"הנעם והיופי" - הכוונה היא להכרה התרבותית.
"ומטבעו ורגשו הפנימי הכיר יחש בינו לבין קונו" - הכוונה שהוא שומע את דבר ה'.
"והסכימה דעתו על פי הכרתו הפנימית - שהתגברה גם כן ברב תוקף כפי חוזק הנפש הטבעית של האדם שלא הוטמאה בחשבונות רבים - ..."
באותו שלב האדם היה עדיין טהור. אפשר להרגיש כאן השפעה מסוימת של הפילוסופיה של ז'אן-ז'אק רוסו, שסבר שהאדם הוא טוב בטבעו הראשוני, לפני שהחברה קלקלה אותו.
"בחשבונות רבים" - זו הפנייה לפסוק בקהלת הקשור לנושא: "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז', כ"ט).
"...שראוי לדבק בהדרכה הטבעית לא לעורר יותר מדאי את תשוקותיו. ובפועל נגלה לו, במה שכפי טהרת נפשו הטבעית הייתה דרך השגת הדרכה מוסרית קרובה להיות מושגת כפי תכונתה השכלית גם כן בכל עז הכוח המדמה, שבהשתלמות שניהם יחד תמצא הנבואה השלמה".
לפי הרמב"ם, אדם מתנבא רק כאשר השפע הא-לוהי חל על השכל והדמיון שלו כאחד.
"אם כן תיכף, בהתנער היחש שבינו לבין יוצרו המדריכו בדרך טובים - זה היה דבר ד' שנגלה לו 'מכל עץ הגן אכל תאכל'. (רק) [חוץ] מעץ אחד, עץ הדעת טוב ורע, שהכיר בו בהכרה טבעית כח להגדיל סערת תשוקותיו לצאת ממנוחתו הטבעית".
הרב קוק נותן כאן הסברה רציונלית לנבואה בתור חלק מההכרה הטבעית שמתפתחת באדם. זה קצת שונה מהנבואה של הנביאים שלנו. הכוונה היא שאדם הראשון שומע את דבר ה' האומר לו לאכול מכל פרי עץ הגן, כי הכל פרוש לפניו כגן עדן, והוא גם מבין שהגברת התשוקה היתרה תוציא אותו מהאיזון הראוי לו ולכן הוא לא צריך לאכול מעץ הדעת טוב ורע.
נסביר יותר בפירוט. כתוב בתורה: "וַיְצַו ה' אֱ-לֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב', ט"ז-י"ז). הרב קוק נותן הסבר נועז שהאדם הראשון היה כמו נביא, כי הוא היה הראשון שחיבר את ההכרה השכלית החדשה שלו אם העולם המדמה שלו, ואז הוא ראה את העולם לפניו פרוש כמו גן עדן, כפי שכתוב: "וַיִּקַּח ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב', ט"ו). אדם הראשון הבין שראוי לו להיפגש עם כל התכנים שבעולם, מבחינת "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל". הוא גם הבין שמה שיעורר את תשוקותיו באופן לא מרוסן, דהיינו עץ הדעת טוב ורע, עלול להוציא אותו משלוותו ומאיזונו, ולכן הוא הבין שהוא לא צריך לאכול ממנו. כל זה היה תהליך פנימי לאדם.
"מזה תבוא המכשלה שלא להאמין במנוחה, במורה הדרך הישרה, כי אם לבחון את הרע אולי אינו רע, ולסור מן הרע רק אחרי הודעו בידיעה והרגשה שהוא רע".
יכול להיות קו מחשבה הבא: 'חז"ל אמרו שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן (גיטין מ"ג, א'). לכן צריך להיכשל בהם. אחרת לא אבין שהרע הוא רע'. זו חשיבה שבתאית במידה מסוימת.
"ומזה תבאנה כל העלילות ההסטוריות שהנה הדריכו את האדם על ידי מה שהרגיש את הרע בכל עומק מרירותו, אבל כמה רעות יסבול מזה באין חקר, מה שלא היה צריך לזה במצב המנוחה הטבעית, הוא היה ראוי לדעת רק את הטוב - הנה התחיל האדם להרגיש צורך יחש בינו לבין קונו, באורח ישר מאד בשמירת טהרת טבעו, ועוד לא קנה מושג חיי משפחה, ולא יחש נכון עם שאר הבעלי חיים.
אחר כך התפתחה השגתו להבין יחש שאר בעלי חיים, 'וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו', והכיר יתרונו עליהם".
נאמר בספר בראשית: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (בראשית ב', כ"ג), וחז"ל מפרשים: "מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה" (יבמות ס"ג, א'). הרב קוק מסביר שהכוונה היא שאדם בחן את ההבחנה בין החיות. בהתחלה אדם הראשון לא ידע שיש הבדל בינו לבין חיות והפסוק הנ"ל מפרשת בראשית מדבר על השלב בו הוא הרגיש את הנבדלות שלו מעולם החי.
"אז התחיל להרגיש צורך בחיי המשפחה. 'ולאדם לא מצא עזר כנגדו'. בהיותו שקוע בשרעפיו [=במחשבותיו] נפלה עליו תרדמה, ובמחזה [מעין מחזה נבואי] ראה כי האישה אשר עמדו מצלעותיו לוקחה".
זה לא אומר שלא היו נשים בעולם ולא שמעשה הצלע היה פיזי אלא שהתרדמה ההכרתית גרמה לאדם הראשון להבין בחזונו שאשה נלקחה ממנו. הוא כאילו חלם את זה.
"יסוד חיי המשפחה הוא להכיר שרק על ידי שניהם ישתלם הבניין, ולא להיות רק ל'עזר' לבד לתועלת היחיד, כי אם להשלמתם שניהם - 'כנגדו'".
זאת אומרת שגם חוה משתלמת על ידי אדם, כמו שהוא משתלם על ידה. זה סותר את הפירוש של הרלב"ג המסביר ש'עזר כנגדו' פירושו שאדם לא יוכל להצליח בלי אשה שתעזור לו בכל עייניני הבית. והרב מבין את המילה 'כנגדו' בתור שוויון: כמו שהוא זקוק לה, כך היא זקוקה לו.
"וזה השיג באופן רשמי על ידי פעולת המחזה שבתרדמה. מאז התחילו אותו היחיד להכיר ערך חיי המשפחה בטהרתה".
"אמנם, המצב הטבעי והריעות עם בעלי חיים הביאם להבין שיחם ושיגם, וגם בעלי חיים, בפרט הערומים שבהם, הבינו גם כן חלק רשום מהלך נפש האדם. על כן, הנחש בחפצו להזיק, התחיל כטבעו לעורר רגשי תאוה בלב האישה אל פרי העץ הידוע, ופרץ חומת המנוחה, ונתגבר בתחילה כוח התשוקה על חפץ המנוחה הטבעית, ומזה נולדו כל סכסוכי החיים".
לפי הערת הרב קוק בכתב יד לפסקה הזו, הביטוי "פרי העץ הידוע" כנראה רומז לתאווה המינית משולחת רסן. מאותה ההערה יוצא גם שהנחש הוא באמת בעל חיים - בעל חיים חכם - או, על כל פנים, רעיון ציורי.
"במצב המנוחה, אין צורך לעמל ולא להערות של מכאובים לחזק המוסריות, כי האמת והצדק ודעת א-לוהים הם מושגים מבוררים, פשוטים וקרובים, למי שלא פרץ חומת הטהרה של המנוחה הטבעית בנפשו, ולא היה צורך לא לחלאים, ולא למיתה. ואולי היה הגוף הולך ומשמש את הנפש עד זמן שישלים את חוקו והיה מניחה אחר כך בשמחה וטוב לב,..."
כלומר, זה לא שבמצב אידיאלי כזה לא היה מוות בכלל, אלא שהיה אז מוות אבל הוא היה נח ובבוא הזמן.
"...או מצב המנוחה וטהרת החיים הטבעיים הרוחניים והגשמיים, היה גורר אחריו העדר הצורך כלל בשום פירוד של הרוח מעם הגוף. המקום ודאי לא יהיה צר לבני אדם .כי ברב ההשתלמות ההדרגית יתגלו עוד בנקל דרכים להתיישב בכוכבים רבים ועולמות אין מספר".
מדובר כאן במצב אידיאלי בו אדם לא היה חוטא. אילו אדם לא היה חוטא, האנושות היתה מגיעה לדעת א-לוהים שלמה, לחשבון עולם ברור, ללא סיבוכים, ללא עונשים, ללא חלאים וללא מוות. אם אין מוות, אז האוכלוסייה רק תתרבה, ואז תעלה השאלה איפה לשים את כולם.
הרב עונה שמקום לבני אדם לא יהיה חסר בשום מקרה. אם שכדור הארץ יתמלא במיליארדים רבים של בני אדם, אז יתגלו דרכים להתיישב בכוכבי לכת אחרים.
חז"ל אמרו שעתיד הקב"ה לתת לכל צדיק וצדיק 310 עולמות - כגימטרייה של ה מילה 'יש' בפסוק "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח', כ"א). בכתבי היד של הרב קוק, בקבצי "כתב יד קדשו", הוא מתייחס לאפשרות שהכוונה היא ל-310 כוכבי לכת לכל צדיק. אם יש מיליארדי מיליארדים של מיליארדים של כוכבי לכת בגלקסיות שונות, אז אפשר לתת לכל צדיק וצדיק 310 כוכבי לכת.
באחד מהספרים על הרב קוק מוזכרת אמירתו (בהקשר לספר של מישהו אחר, עם פלפולים הלכתיים רחוקים): "אני מאמין שיבוא זמן שבו בני האדם יוכלו לעוף בנקל בין כוכב לכת אחד למשנהו. מדוע? משום שזה דבר טוב ויפה. וכל דבר שהוא טוב ויפה יהיה". זו הנחת יסוד מעניינת, אבל לא כדאי לבנות עליה תוכניות מעשיות, כי זה עדיין רחוק מאוד (כמו הפלפולים באותו ספר). אנחנו רואים שהרעיון הזה התגלגל בנפש של הרב קוק עוד מספר שנים אחרי כתיבת "לנבוכי הדור".
נדגיש עוד פעם שהסברות שהרב קוק מביא כאן אינן הכרחיות, ואפשר להסביר את כל פרשת בראשית כדבר רעיוני, רוחני, וכו'.
היה עוד מישהו שהלך בכיוון מאוד דומה לזה של הרב קוק ושכנראה לא ראה בכלל את הדברים האלה של הרב קוק. זה היה הרב גדליה נדל, תלמידו, ואפשר גם לומר החברותא, של החזון איש. גם הוא קיבל את תורת האבולוציה, וגם הוא נתן פרשנות הקרובה לפשט לסיפור גן עדן. זה מופיע בספר הנקרא "בתורתו של רב גדליה" (את הספר הזה אי-אפשר להשיג בחנויות, בגלל שמפחדים ממה שיעשו לזכרו של רב גדליה, אבל כולם יודעים מה יש בספר...). הוא היה תלמיד חכם עצום ומעולם לא קיבל פרוטה על זה שהוא לומד תורה. היה לו יקב, וגם שדה, והיו כאלה שלא שתו מהיין שלו, בגלל שהם אמרו שאי-אפשר לשתות מיין של "אפיקורוס" (עד כדי כך!).
"אהבת הבנים הייתה באה מטעם השכל וההכרה של הצדק והיושר הטבעי, ולא היה צריך לסעדה על ידי חבלי הלידה,..."
לאשה קשה מאוד ללדת ולכן ברור שיש לה אהבה יתרה כלפי הילד, כי היא סבלה בגללו. הרב קוק אומר שאם השכל מעיר באדם, אז הוא לא זקוק לצער בשביל לאהוב את הבנים והוא מבין את הערך העצמי שיש בהגדלת צלם א-לוהים בעולם.
"...כטבע כל דבר שיהיה יקר על ידי הכבידות שיש בהשגתו.אמנם, בהיפרע מצב המנוחה התחילו הכוחות להתפרץ מגבולם, לשאוף כפי התשוקה של ציור ההנאה ולא כפי המנוחה הטבעית".
אדם הראשון נתן לנטייתו הטבעית לצאת מגדרה - זו הכוונה שהוא שמע לנחש.
"אז הכירו כי ערומים הם, והתחילו להרגיש הנוחם בכל מכאוביו. והרגש החזק וכוח השכל הטבעי, שהיה עודנו איתן עם כוח המדמה שלא נטשטש עדיין, היה מעמד הנבואה מוכן מיד, והם ברגשם הטבעי עשו להם חגורות, התחבאו מפני קול א-לוהים".
כתוב: "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא" (בראשית ג', י'). "קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי" פירושו שאדם וחוה היו במצב הכנה לנבואה. לפי הרמב"ם, הנבואה באה ע"י חיבור של השכל והדמיון. בשלב אליו מתייחס הפסוק, אדם וחוה היו עדיין בעלי שכל עילאי וכוח דמיון מזוכך, ולמרות שהם חשו איזושהי נפילה, הם עדיין היו ראויים לנבואה. הם פשוט היו בהפסקה בין הנבואות. באופן כללי, הנבואה איננה דבר רציף. גם אדם שראוי לנבואה לא מתנבא כל הזמן ומצבי הפסקה לא מונעים את החזרת הקול הא-לוהי לנביא. לכן, כהכנה לנבואה, מרוב בושה על המעשה שלהם ומתוך תבונתם ורגשם הטבעי, הם עשו חגורות.
שאלה: בפסקה האחרונה הרב קוק כותב ש"הכח המדמה לא נטשטש עדיין". האם זה אומר שהנבואה נפסקה?
תשובה: לא, זה אומר שאדם הוריד את רמתו של הכוח המדמה. הכוח המדמה הוא יכול גם לרומם את האדם להשגות עליונות וגם להוריד אותו לשאול תחתיה. הרב מדבר על זה בהרחבה ב"אורות הקודש".
"אז התחיל מצב הריחוק של הבעלי חיים מן האדם, כי נתרחק מהם הרבה ביציאתו ממנוחת הטבע שהמה עדיין נתונים בה, והוכרה השנאה במין הנחש ביותר, לרעתם ולרעת הבעלי חיים, כי בהיות האדם קרוב להם היה מוכן לרוממם".
כאן נוצר מרחק בין האדם לבהמה. תבונת האדם גברה והוא הבין שהחטא בא אליו מבעלי חיים ושהוא צריך להתרחק מהם. הוא עשה את זה ע"י לבוש. האדם הוא בעל החיים היחיד שמתלבש (בצורה כזו או אחרת). הוא מוסיף לגופו דברים מעבר לנתון הטבעי, וזה מורה על מרחק בינו לבין בהמה - כי אדם אינו מסתפק בנתונים של הטבע.
"ומצב האישה הוכרח להשתנות לתת גדר לתגבורת הפרעת המנוחה על ידי תשוקת החמדה של השעה, ועול החיים הוכרח להיות כבד מאד, ועמו המיתה המוכרחת גם היא, לשום על כל פנים קץ להמצב הבלתי טבעי".
הרב קוק אומר שכיוון שיש צורך מוסרי במוות, אז יש מוות, וכיוון שיש צורך מוסרי בהכבדת עול החיים, אז יש הכבדת עול החיים, מכיוון שהדרכים הנדרשים להשלמתו המוסרית של האדם, הם חלק מטבע המציאות, כפי שהרב הסביר בפרקים הראשונים של הספר.
"ומהשתלמותם בדעת והכרה, יד ד' הייתה זאת לעשות להם כתנות עור, שבזה הותחל השבר להתרפא. אך בדרך רפואה ארוכה מאד, מסובלת ממכאובים רבים וקשים".
כותנות העור הן לא רק חגורות. כבר היה כתוב קודם שאדם וחוה עשו חגורות. זה שהם היו צריכים כותנות עור אף על פי שכבר היו להם חגורות מראה את השתתפותו של הקב"ה בנושא. לפי השיטה שדברים התרחשו בעולם הפיזי, אפשר גם להגיד שהקב"ה נתן לאדם וחוה תבונה לעשות כותנות עור באמצעות איזושהי התרוממות טכנולוגית. אבל בפשטות, כל המעשה של גן עדן הוא רוחני ולא קשור בכלל למציאות הארצית.
"והנה, מעבר זה עבר אחד מכל החיים שהשתלם באופן ראוי לשם אדם,..."
המין האנושי הביולוגי כבר כלל אז יותר ממישהו אחד. אם מדובר על מיליון שנה של הופעת האדם, אז אפשר לומר שבשלב בו קורה מעשה גן עדן והמעבר ההכרתי אצל אדם, כבר הייתה בעולם אוכלוסייה קיימת שראויה לשם אדם - ואחד מהם, אדם הראשון, עבר את השינוי ההכרתי.
הרי קין אמר: "וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי" (בראשית ד', י"ד). אם היחידים החיים באותו זמן בעולם היו האבא והאמא שלו, אז ממי הוא מפחד?!
שאלה: איך אפשר להגיד שכבר היו אנשים בעולם, אם האשה נוצרה מהאדם הראשון (הסיפור עם הצלע)?
תשובה: הרב קוק הסביר את הסיפור עם הצלע בתור חלום ולא בתור משהו ביולוגי. הוא אומר, שרק אחד - אדם הראשון - עבר את החלום הזה. החלום הזה שייך לכולם. אדם הראשון היה הראשון שעבר את זה, והוא כנראה לקח אתו את כל שבטו או את כל הקבוצה שהייתה עימו.
"...ועל ידי אלו הסיבות הנפשיות נעשה פרץ גדול בינו לבין החיים. וזהו היחיד הוא האדם ההיסטורי, שמכאן ואילך תספר התורה תולדותיו בדיוק נמרץ. אם כן, אין בכל דרך הדרישה החדשה אפילו לפי דעת דרווין, אף על פי שהיא רק השערה, סתירה לפינות התורה".
הרב קוק אומר שאף על פי שהשיטה הזאת שהיא רק שיטת השערה, היא לא סותרת את התורה.
"שיסודה רק שנכיר, שכל הסיבובים הגדולים מאחר שהם ערוכים בחכמה ופונים לחסד ולרחמים, עשויים הם בחכמה ודעת, ונובעים ממקור החיים והשלימות. והחכמה הא-לוהית, או קרא העניין הא-לוהי, או טבע הא-לוהות, הוא שמחייב ההדרגה כולה".
יש לשים לב לביטוי החדש המופיע כאן: "טבע הא-לוהות". בדרך כלל אנחנו מתייחסים לא-לוהות כחופשית, ולטבע כמוכרח, אבל הרב כבר הסביר בפרקים הראשונים של הספר שאין מניעה עקרונית לייחס את הטבע לא-לוהות, אם נדע להרחיב את המושג טבע לגבולות היותר רחבים שלו, שזה כולל גם את ההנהגה המוסרית וממילא גם את הרצון.
"אבל, אי אפשר כלל שיחסר איזה דבר שצריך לההשתלמות היותר שלמה, היא השתלמות רוח האדם והכרתו השלמה, עד שישוב למנוחתו הטבעית וגן עדנו, אך באופן יותר שלם עוד, עדן שלא ראתה עין כל בריה".
חז"ל אמרו אף אחד עדיין לא היה בעדן. אדם הראשון היה לא בעדן אלא בגן עדן. חז"ל מסבירים שעדן וגן עדן זה שני דברים שונים, שהרי כתוב: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן" (בראשית ב', י'). עדן זה מצב עליון יותר מהמצב הראשוני שבו נברא האדם. זה המצב העתידי. עדן - מלשון 'עדיין'. הנפילה של האדם מגן עדן לא רק הורידה אותו למטה, אלא גם אפשרה לו לעלות בעתיד יותר גבוה מהמצב הראשוני שלו.
"והוכן הכול מראש - כוח הנפש והכשרה לנבואה, אפשרות לניסים לשעתם ובכל עת - כפי הצורך של השלמת הרוח האנושי וכל אורחות חייו. ואך מקצר דעת יחשבו נבוכי דורינו, כי שיטת ההתפתחות על דרך קאנט לפלס ודרווין ועוד מחכמי הזמן, תביא עמה הריסת התורה, חלילה וחלילה".
השיטה של קאנט-לפלס והשיטה של דרווין משתלבות היטב בסיפורים של התורה, אם יודעים ללמוד את התורה בצורה בוגרת ולא ילדותית.
קאנט ולפלס דיברו על קוסמוגוניה - כלומר, על התיאוריה של יצירת מערכת השמש. לפי שיטתם, מערכת השמש נוצרה מערפילית מקורית גדולה שהייתה עשויה מאבק, וכוח הגרביטציה ריכז את עיקר המסה במרכז, הריכוז הזה הביא להתגברות החום שיצר את השמש, ומה שנשאר מהאבק הלך והתגבש והפך להיות כדורים שמסתובבים סביב השמש. זו שיטת קאנט-לפלס.
לפלס נתן הרצאה על השיטה הזו, עם גיר ולוח, לפני הקיסר נפוליאון הראשון וחצרו. אחרי שלפלס הסביר את שיטתו, נפוליאון שאל אותו: "ואיפה א-לוהים בכל זה?", ולפלס ענה לו: "הוד מלכותו, אינני זקוק להיפוטזה הזאת". כלומר, התיאוריה שלו עומדת ללא צורך בהתערבות א-לוהית. אולם, הוא מעולם לא היה אתאיסט. כמה שנים לאחר מכן הוא אמר שמייחסים לו אתאיזם, וזה לא נכון, כי הוא רק אמר שהמבנה של העולם איננו זקוק למרכיב חיצוני כדי להסביר איך העולם נוצר. אז אדרבה, לפי שיטתו, הוא מרומם את הא-לוהים ולא מקטין אותו לפתרון של משוואה.
הרב אומר כאן ששיטות קאנט ולפלס כשירות לחלוטין, והוא אפילו מסביר את הפסוקים הראשונים על תוהו ובוהו לפי השיטות הללו. יש לציין שעוד לפני לרב קוק המלבי"ם נתן הסבר דומה בפירושו לפרשת בראשית.
לעומת קאנט ולפלס, דרווין היה כופר וראה בשיטתו ראיה לאפיקורסותו. הרב קוק אומר כאן שגם אם ממציא תיאוריה מדעית הוא אפיקורוס אבל התיאוריה כשלעצמה עומדת, אז גם המאמינים יכולים להשתמש בה.
לפני זמן מה מישהו כתב לי: 'אתה תומך בתורת האבולוציה, אבל לפי תורת האבולוציה אין השגחה'. עניתי לו שלפי ממציאי אותה תאוריה אין השגחה, אבל לא לפי התאוריה לכשעצמה, שהיא רק תיאור של המציאות.
"תורתנו הקדושה כולה, עם כל מסורותיה ההסתוריות וקבלתה הנאמנה, לא תנוד אף נדנוד קל מפני כל בקורת. ואם ההכרה ההגיונית תביא לאמת אותן ההשערות,..."
כלומר, בינתיים אלה הן רק תיאוריות, אבל גם אם יהיה הכרח לקבל את התיאוריות הללו כאמיתיות, אז:
"...ומכל שכן אם מופתים מכריחים יולדו להם, יהיו רק עוזרים לבאר אורחות סיפור מעשה בראשית שבתורה כפי המוסכם אל השכל. אבל האמת ההסתורית ודעת הא-לוהים ועמה חובת השמירה של כל התורה כולה, לא תתחייב להשתנות אפילו שינוי קל, מחמת רושם של הידיעות והדרישות החדשות".
בנוגע להשפעה אפשרית של מדע על התורה, יש שאלה ידועה לגבי הריגת כינים בשבת. על פי ההלכה, מותר להרוג כינים בשבת, מפני שבגמרא כתוב שכינים נולדים מן הזעה ולא מתוך פרייה ורבייה - ומה שלא פורה ורבה, אין איסור דאורייתא להרוג אותו בשבת. היום מעלים טענה שהמיקרוסקופ גילה לנו שלכינים יש ביצים - כלומר, שכינים פרים ורבים - ולכן ההלכה צריכה להשתנות. התשובה לטענה הזאת היא שההלכה בנושא אינה צריכה להשתנות, אפילו סעיף אחד, כי אדם ללא מיקרוסקופ, כמו בימי משה רבנו, וחושב שהכינים יוצאים מהזעה, וזאת התובנה שהתורה נתנה ל'פרה ורבה'. כלומר, זה לא משנה איך מסבירים את הופעתן של הכינים לפי המדע, כי אדם לא רואה לא רואה את הפרייה והרבייה של הכינים ללא כלי מיוחד.
שאלה: אם יודעים שזה נכון, אז למה זה לא משנה את ההלכה?
תשובה: ההלכה לא תלויה בנתונים המדעים. היא פועלת על פי נתונים סובייקטיביים. לדוגמא, הגמרא דנה בשאלה הבאה: אם אדם מערבב מים חמים במים קרים, האם על ידי המעשה הזה הוא מקרר את המים הקרים או מחמם את המים הקרים? בדיון על השאלה מופיעה גם הדעה שאם המים החמים הם למטה, אז זה נקרא בישול, אבל אם הם למעלה אז לא, וגם הדעה ההפוכה. לכאורה, מצד הפיזיקה, הערבוב גם מקרר וגם מחמם, ולכן לא ברור על מה המחלוקת. התשובה היא שנושא הדיון הוא הכרה סובייקטיבית של אדם, איך הוא מעריך את המעשה, והיא לא תלויה במה שיקרה אם אנחנו ניקח מד-חום ונבדוק את הטמפרטורה של המים. אותו דבר לגבי הכינים.
"אבל עוד ירחיבו את הלב, ויגדילו את מושגי דעת הא-לוהים ואהבתו ויראתו, והחשק ללכת בדרכי הטוב והצדק שהם דרכי ד' ביתרון רב.
כללן של דברים, אף על פי שעוד אין שיטת הפילוסופים והחוקרים האחרונים דבר של הכרח, אבל כיון שהדור נוטה להשערותיהם שנראות ישרות לפי תולדות איזה דרישות ומופתים קרובים, כבר הספיקו להרס את אמונת התורה מלב צעירים נכשלים, ובאים בימים הדומים להם ברפיון כוח הבינה וההכרה הישרה. על כן עלינו החובה לבאר, שאם יהיו גם כן כל אלה החקירות מאומתות, אינן נוגעות מאומה ליסודות התורה וסעיפיה, כי אם הם מעירים לפרש פרשת מעשה בראשית הסתומה, שכבר אמרו חז"ל: להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב 'בראשית ברא א-לוהים'. וכבר ביארו המקובלים ביחוד וסמכו גם כן על דברי מדרש שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, שעברו כמה תקופות על הבריאה עד שבאה לזה המצב,..."
לכאורה, כיוון שחז"ל בעצמם אמרו לנו שמעשה בראשית זה סוד, למה לנסות להבין אותו כפשוטו?! הרב עונה:
"...אבל, היסוד העקרי הוא רק להשכיל כי הצדק והיושר הניתן ביד האדם בבחירתו, נמצא בכלל כוחות המציאות כל הדרכים הצריכים להשלמתו. ודרכי ההשלמה של הצדק האנושי, הם כערך תכלית עליון להמציאות שהולך ונבנה על פי כל סדרי החיים, והליכות ההיסתוריא הכוללת, ושל ישראל ביחוד".