הרב אורי שרקי
לנבוכי הדור - פרק ט' - שני יסודות לדקדוקי המצוות
סיכום של חלק שיעור 9, מתוך סדרת השיעורים תשע"ט - עוד לא עבר את עריכת הרב
פרק ט'
לדיוק בפרטי המצוות יש שני יסודות. הראשון הוא הכרת כבוד א-לוהים:
דקדוקי מצות, בדרך כלל, יש להם שני יסודות. האחד הוא, שאחד מהדברים העקרים שיוצא מפעולת קיום התורה והמצוה על האדם, הוא מה שמתעלה למעלה רוחנית רמה על ידי שהמעשים שהם נעשים בתור עבודה להשם יתברך פועלים עליו להרשים בו תכונת הכרת כבוד א-לוהים. והתכונה המוסרית הזאת תקבע בכל שכלולה רק על ידי קיום דבר א-לוהים על ידי הזהירות המדוייקת מאד, שיראה בה יתרון בהנהגתה מאופן הזהירות הראוי לכל חק מסודר מכל נגיד ומצוה ומחוקק נימוס. על כן ראוי מאד לדייק תיבותיה ואותיותיה של תורה ולעשות המצות כפי המובן המדוייק ביותר. ולהיפוך, אם נעזוב את עבודת הדיוק אז יהיה הרושם של עזיבה זו פועל הפעולה ההפכית ויועם אור של כבוד הא-לוהים בלבבות, ותשקע מעלת האדם המוסרית בחומריות וגסות הרעיון עד מאד.
קיום המצוות מביא את האדם לדעת א-לוהים. מאחר שזו המעלה הנכבדה ביותר שאליה האדם שואף, ראוי להקפיד על החוקים המביאים אליה יותר מאשר על כל חוק אנושי. הדקדוק במצוות מבטא את חשיבותה של עבודת ה' ומטביע אותה בנפש. אם אדם עושה את מה שהא-לוהים אמר, יש לו דבקות במי שאמר. המעשה הוא המביא לדבקות, אז ראוי לדקדק בו.
היסוד השני הוא התועלת המוסרית והחברתית של פרטי המצוות:
אמנם מצורף אל עבודת הדיוק מצד רוממות כבוד עליון, עוד ראוי למצא גם כן שכל דין היוצא מדיוק פרטי יתאים עם רוח התורה בכלל, וינהיג להדרכה טובה בזיכוך מדות ודעות, ויפעול גם כן לטוב בחיי החברה, והבראת הגוף וחיזוק כחות הנפש בכלל האומה ובפרטיה.
וזהו היסוד השני, שחז"ל ביחוד בהיות האומה מבונה על מכונה, ובית דין הגדול עמד במקום אשר בחר ה' שממנו יצאה תורה לכל ישראל, או אפילו בתי דין מרכזים שבגולה, כל זמן שהיה סדר ההלכות נפסק ממקורה של תורה שבכתב, שהדרכים רחבים מאד, והמדות שהתורה נדרשת בהן צריכות שיקול דעה גדולה שלא יטה הדורש מן המסלה הראויה, היה היסוד השני לעינים תמיד לראות ערך הפעולה הטובה היוצאת מדקדוקי המצוה על פי הדרישה, ואז תתאמת ביותר בהיותה עם הפקתה אל שמירת דיוק התיבות והאותיות שבתורה, פועלת גם כן הוספת הדרכה טובה, או איזה יסוד מועיל בכלל האומה, בארחותיה החומריים והמוסריים, וחוזק החיים המדיניים גם כן.
דקדוקי המצוות מכוונים לא רק לדבקות בא-לוהים אלא גם לתיקון החברה ופעולות טובות אחרות היוצאות מהם. זה התקיים במיוחד בתקופה בה התורה שבעל פה פעלה במלוא תוקפה והיה אפשר לקבוע הלכות על פי דרישת הפסוקים. על מנת להבין את הקשר בין דקדוקי מצוות ספציפיים לבין ענייני המוסר והערכים דרוש עיון מעמיק בספרות ההלכתית ובעיקר בתלמוד.