הרב אורי שרקי
אהבת הבריות כוללת גויים
מכתב לעתון נקודה, פורסם בגליון מס' 169, סיון תשנ"ג
השימוש הסלקטיבי שעושה ד"ר גדעון ארליך (גוונים, "באבוד רשעים", נקודה 168) בדברי הרב קוק מחייב אותי להעיר את הנקודות הבאות.
א. מצוות "ואהבת לרעך כמוך" חלה כלפי כל יהודי בין אם יוגדר כ"ערב רב" או לא.
ב. הרב קוק כותב באגרת תקנ"ה שמשה רבנו מסר את נפשו על הערב רב להצילם ושתפילתו לא תשוב ריקם.
ג. באותה אגרת כותב הרב קוק שאין הערב רב בכלל אלה שאנו מתפללים עליהם בברכת המינים.
ד. שם גם כתוב שברכת המינים והמלשינים מכוונת אך ורק כלפי צוררים שיצאו מן הכלל ומיצרים לישראל כאויבים. וממילא אין זה חל על אנשי מר"צ ובצלם שאע"פ שמעשיהם מכוערים ביותר אין כוונתם להרע לאומה ולבטל שמה, כדוגמת הנוצרים הראשונים.
ה. מה שכתוב ב"דעת כהן" אינו שמומר לחלל שבת הוא כגוי לכל דבר, כי אם שמכיוון שיש מאמר כזה בחז"ל, קשה להקל במתן הכשר לאדם כזה במסעדה שלו. וכבר כתב הרב קוק עצמו ב"מדות הראי"ה" ערך "אהבה" שהבנת מאמרים של שנאה בחז"ל בצורה שטחית, כאילו באים הם לבטל את חובת האהבה, נובעת משימוש שאינו כל צרכו.
ו. ד"ר ארליך כנראה שכח את דברי ה"חזון-איש" (יו"ד סי' ב) לפיו כל החילונים בזמננו הם תינוקות שנשבו, האנוסים על-ידי כפירתם "ועלינו לקרבם בעבותות אהבה עד כמה שידינו משגת".
ז. בסוף ספרו "אהבת חסד" הדפיס ה"חפץ-חיים" קונטרס מרגניתא טבא לר' יהונתן וואלינר בו נכתב להלכה שאסור לשנוא אפי' רשע גמור.
ח. כתב ה"כלי יקר" בשמות סוף פרק י"ב שצבאות ה' הוא כינוי לערב רב "כי חביבין גרים לפני המקום".
ט. אהבת הבריות כוללת גם גוים. "מדרש שמואל" על אבות פ"ג משנה י"ח בשם ר' חיים ויטל. אך כמובן לא בגדרים המעשיים המחייבים כלפי ישראל וזו סוגיה רחבה, שאין כאן מקומה.
י. אין בדברי דחיית כל דבריו של ד"ר ארליך, אלא העמדה על דיוקם של דברים.