בני נח - דיון

הרב אורי שרקי

בני נח - דיון

סיכום דיון שהרב מקיים עם רשימת תפוצה של כ-30 רבנים

טבת תשע"א

ב"ה

לכבוד כל נכבדי המכותבים, שלום

אני מודה לכל מי שראה לנכון להתייחס לסבב הראשון של הדיון בעניין בני נוח, הן על ידי קריאה בלבד והן על ידי שטרח להשיב.

אנסה להתייחס בקצרה לכל אחת מהנקודות שהועלו, בדרך של טענה ותשובה.

א. מישאל: צריך קודם כל להיות אור ליהודים לפני שנהיה אור לגוים. אנחנו חלשים עדיין מבחינה רוחנית ולכן אין אנו יכולים לטפל בשלב זה באחרים. הרב אורי הוא האחרון שזקוק להערה זו שהרי הוא כן מטפל ביהודים. מי שמרגיש שייכות לנושא – אין מניעה שיעסוק בו.

ב. אלישיב:

1. דוקא העיסוק בשאלות גדולות -כתיקון העולם במלכות שדי- מעמידה את האדם במרכז הנכון של ההכרה ומוציאה אותו מהקטנות של בעיות ההווה. אחת הבעיות שהציבור מתמודד איתן והגורמות לריחוק מדבר ה' היא ההרגשה שאין ליהדות מסר אוניברסלי אמיתי ופעיל.

2. אין לנו זכות להתחשב בחולשתנו בשעה שהמאורעות גדולים הם. היותנו נתונים בעידן של גאולה ושל מאבק איתנים בקנה מידה עולמי, אינם מרשים לנו לברוח מאחריותנו.

3. דיברתי עם הרב אורי והוא מודה על המחמאה.

ג. מישאל: יש לחזק תחילה בקרבנו את המודעות לקיומו של מוסר האוניברסלי, להרגיל את המחשבה לקיימותו של העולם הכלל אנושי. יתכן שאין בידינו יכולת לפנות לגויים במצב של קיבעון הילכתי.

ד. אלישיב: הטענה כפולה ויש להפריד בין הדברים. אכן, ראוי לפתח יותר את עצם העיסוק התורני והערכי בסוגיות האוניברסליות. לכן חלק מהפעילות שתקדם את העניין הוא דיון חופשי ורב משתתפים בדמות מה שנעשה ברשימת המכותבים שלנו, גם הקמת מסגרת תורנית מעין "כולל" שיתעמק בסוגיות האלה, הן מבחינה ערכית ואמונית והן מהבחינה ההלכתית, ויחד עם זאת עריכת כנסים פומביים שיעסקו בתורת ישראל לאומות.

הטענה בדבר התאבנות של ההלכה שייכת לדיון כללי שאינו נוגע ישירות לענייננו. מנסיוני עם בני נוח, ההלכה האורתודוקסית מקובלת עליהם, והם מודעים היטב לכך שקיימת דינמיקה פנימית בתוכה. הם ממתינים לדבר ה' מירושלים.

ה. מישאל:  הרבנות הראשית היא גוף מאובן שאין מה לבנות עליו.

ו. אלישיב: מה שלא תהיה דעתנו על הרבנות הראשית, הן בצדק והן שלא בצדק, הלא היא מייצגת את היהדות הרשמית כלפי חוץ מאחר ואין לנו גוף עליון הפועל בשם היהדות כולה. הכללת הפעילות כלפי בני נח במסגרת הרבנות הראשית תהווה גורם מאיץ למהלך כלפי האנושות, שתרגיש שעם ישראל הוא זה שפונה אליה, ולא גורמים פרטיים.

ז. מישאל: אנו צריכים לקבוע אם אנו בעלי בריתם של המוסלמים או של הנוצרים. כעת המאבק העיקרי צריך להיות בין עם ישראל והאומות הנוצריות נגד הברבריות המוסלמית.

ח. אלישיב: יש לעם ישראל – לפחות אם ניקח ברצינות את אמונותינו – מפתח לתיקון העולם, ובפרט בתחום הרוחני. דווקא מצוקתם של גורמים נוצריים המביאה אותם לפנות אל היהודים בתור בעלי ברית מול האסלאם – יכולה לשמש כשעת כושר להשמעת דברנו, ורענון החיים הרוחניים בעולם בכלל.

ט. מישאל: האם קיימת בפועל התעניינות ב"שטח", כלומר – אצל אומות העולם, מה היקף התופעה, או שמא אנו מדברים בינינו באופן תיאורטי?

י. אלישיב: מזה כמאה ושלושים שנה עולה לפרקים שאלת תורת בני נח החל מפועלו של הרב אליהו בן אמוזג באיטליה, דרך אמה פלייר, הרבי מליובביץ, כת המקויה, קבוצות ספונטניות של בני נח בארץ ובעולם. המציאות כעת היא שקיימים מוקדים רבים של התעניינות בכל כדור הארץ, אך תמיד בהיקפים מספריים קטנים. אני תולה את אופיה הזוחל של התופעה בשני גורמים: האחד, היוזמות לא היו ציוניות, כלומר שלא באו מטעמה של שיבת ציון. והשני, שלא פותחה תורת בני נח עשירה המספקת את הצרכים הרוחניים של בני נח כי אם התמקדות בשבע המצוות בלבד. לאחרונה התוודעתי לתופעה שאני מבחין בה כתופסת תאוצה והיא שרבים בעולם כולו עוזבים את דתותיהם, אך לא את אמונתם בבורא עולם, ומבקשים למצוא ביהדות מרפא לצמאונם הרוחני. אי אפשר להישאר אדיש מול תופעה ספונטנית ובלתי מאורגנת זו המעידה על עצמה כקול שדי הבא מקול המון.

יא. מישאל: הרב מנחם בורשטיין עסק בעבר בנושא, וראוי היה שיכלל ברשימת המכותבים.

יב. אלישיב: אמנם כן, ראוי. הרב בורשטיין מעודכן, והוא מהרבנים התומכים בפעילות שלנו.

יג. מישאל: גם הרבי מליובביץ עסק בענין.

יד. אלישיב: אכן, ועד היום הזה חסידי חב"ד מלמדים את שבע המצוות לבני אומות העולם ומפיצים ספרות בענין זה. אך מפעל זה – להערכתי – אינו יכול להכות שורשים עמוקים עד אשר יחובר אל מדינת ישראל.

טו. מישאל: מן הראוי לארגן כנס רבנים שידון לעומק בסוגיות האלה.

טז. אלישיב: כבר קיימנו כנס יסוד של ארגון "ברית עולם" עם רבנים בעלי נסיון ופעילי שטח. ממשיכה ההתקשרות עם תלמידי חכמים מחוגים שונים, ובעזרת ה' נקיים גם כנס בעתיד הקרוב. כל המעוניין להיות שותף בעיצובו תבוא עליו ברכה.

יז. מישאל: אנו צריכים זהירות מהפטרנליזם: האם נסכים שהנצרות תגדיר מי הוא יהודי כשר לפי תורת הנצרות? האם נקבל הנחה שאנשי דת מוסלמיים יקימו מכון לקבלת יהודי ראוי על פי האיסלאם? האם נרוץ בהמוננו למכון כזה על מנת לקבל את ברכתו? מדוע אם כן, עלינו להניח שאנו יכולים לתת אישור "בן נוח" לאומות?

יח. אלישיב: מעבר לשאלות הלוגיות – אין אנו יכולים להתעלם מהמציאות, והיא שאכן גויים באים ומבקשים את חסותה של היהדות. נפגשתי עם אדם נעלה מאירופה שאמר לי כדברים האלה: "גדלתי בנצרות ואינני מאמין בה, אני אחד המומחים באירופה לתורות המזרח ואינני נמשך להן, אני מאמין בבורא עולם שדברו מתגלה בעם ישראל ועל כן בקשתי שטוחה לפניך שתדריך אותי כיצד להידבק באלוהים. אל תדבר איתי על שבע מצוות את זאת אני כבר עושה."

לנו כיהודים קשה לתפוס כיצד אדם יכול להכיר שמרכז הקודש נמצא מחוץ לו (בעם ישראל) ולא יחפוץ להצטרף אליו (כגר), אלא יבקש להישאר בהיקף (כבן נח). אך המציאות מורה שאכן תופעה זו קיימת, ודי בקיומה של הנצרות – שקמה בזמנו מתוך רצון להידבק באלוהי ישראל – כדי להעיד על כך. הסיבה העמוקה להחלטתה של הנצרות להחליף את ישראל ולא להידבק בהם היא מצבו הפוליטי הירוד של עם ישראל בזמן הופעתה. עתה, בשיבת ציון, הגיעה שעת הכושר לתפיסת מקומנו האמיתי בקרב העמים. רבים מהם אכן מבינים זאת.

יט. מישאל: היום ישראל נתפסת כמי שמצערת גויים הנתונים למרותה. אמנם, הדבר נעשה מסיבות ביטחוניות בעיקר, אך עם זאת המצב שבו מתקיים קונפליקט בנינו לבין הערבים שאינם אזרחי ישראל (אלו הגרים ביו"ש) אינו מעמיד אותנו במצב שבו אנו יכולים לתת הכשר להתנהגות ראויה. צריך לזכור שגם גוי שיניח שדרכנו צודקת לגמרי, יבקש לראות קודם כל, כיצד אנו עושים שלום או מכריעים את הקונפליקט בדרך אחרת ורק לאחר מכן יקבל אותנו כאוטוריטה רוחנית כל שהיא. זו בקשה מוצדקת לחלוטין מנקודת מבטו.

כ. אלישיב: אין צורך להפנים את טענות יריבינו. דווקא האגרסיביות היתרה של הביקורת נגדנו מצד אומות העולם והתקשורת העולמית גורמת לאנשים ישרים בעולם לשאול את עצמם בדבר המניע האמיתי לביקורת זו, שהרי אדם ישר אינו יכול להתעלם – גם מבעד למסך כבד של תקשורת עויינת – מכך שמדינת ישראל אכן נוהגת בהגינות מופלגת הן כלפי אויביה מבחוץ והן כלפי מיעוט עויין בתוכה, שהערכים המועברים על ידי החברה הישראלית בכללה נעלים יותר מהמסרים הברבריים המשודרים במחשבה ובמעשה על ידי הפלסטינאים, ושהמבט לרעה כלפי מדינת ישראל הינו מבט מפלה לעומת הפשעים הממשיים המרובים המבוצעים בעולם כלפי המוסר והאנושיות.

גוי נעלה נוסף אמר לי בשעת ביקורי באירופה שאין הוא יכול לישון בלילה כשהוא יודע את העוול שנעשה למדינת ישראל בתקשורת. יתכן שעמדות פרו-ישראליות כאלה – שהן אמנם מיעוט – נגרמות כתוצאת נגד של חוסר האובייקטיביות של העולם כלפי ישראל.  

אין צורך להצטדק. יש להודיע שדבר ה' נודע דרך עם ישראל. מאחר וזאת האמת, היא גם מתקבלת.

כא. מישאל: אין צורך להגדיר את בני נח. הם מוגדרים ועומדים מאז יצא נח מהתיבה, וכולם מצווים במצוות בני נח. יצירת קבוצה המגדירה את העצמה בתור "בני נח" תיצור אנטגוניזם כלפי מי שאינו שייך לקבוצה, העלול אף לסבור שמצוות בני נח אינן נוגעות לו.

כב. אלישיב: הגמ' במסכת ב"ק (לח, א) אומרת שהקב"ה עמד והתיר לאומות העולם את שבע המצוות. בהמשך מסבירה הגמ' שאים הכוונה שהם פטורים מהם, אלא שאינם מקבלים עליהם שכר כמצווה ועושה. נמצאת אומר שכל עוד אין קבלה רשמית של שבע המצוות בתור מצוות ה' – אין די בקיומן כדי להיחשב "בן נח". זהו היסוד לקביעתו של הרמב"ם הלכות מלכים פ"ח ה"י שגר תושב הוא המקבל על עצמו את החיוב של שבע מצוות בני נח בפני בית דין דווקא. כלומר, קבלת מעמד "בן נח" מצריך מעין גיור, ועיין ביאור הלכה סוף סימן ש"ד, המבאר לשיטתו דרגות שונות של היקף קבלת המצוות על ידי בן נח.

האנטגוניזם שעלול להיווצר כלפי אותם "יראי ה'" המקבלים על עצמם את הנחיותיה של היהדות הינו חלק מהסיכונים המתחייבים מעצם קיומה של שליחותנו האלוהית להיות לברכה לכל משפחות האדמה.

כג. מישאל: אסור לגוי לקיים מצות נוספות על שבע מצוותיו כמפורש ברמב"ם בהלכות מלכים פרק י' הלכה ט'.

כד. אלישיב: שפתי הרמב"ם ברור מיללו, שיש להבחין בין "גוי" שבהלכה ט', כלומר מי שעדיין עובד עבודה זרה (כמפורש בהלכות מאכלות אסורות פרק י"א הלכה ח') לבין "בן נח" שבהלכה י', שעליו כותב הרמב"ם במפורש שאם חפץ לקיים מצוה משאר מצוות התורה (ובפשטות זה כולל לדעת הרמב"ם לימוד תורה ושמירת השבת כמבואר למתבונן היטב בלשון שם) – אין מונעים אותו לעשותה כהלכתה. ועיין בפירוש המשנה תרומות פ"ג מ"ט. ועיין מה שכתב על זה ר' אברהם לבני ז"ל בספר "שיבת ציון נס לעמים" עמ' 265-266.

כה. מישאל:  אל יהי קל בעיניך העיסוק בשבע מצוות בני נח בלבד. מסות שלימות יכולות להיכתב אצל אומות העולם על כבוד הבריות, הכולל את הזהירות בחיי אדם ושמירת רכושו, על טהרת חיי המשפחה בתור הרחקת גילוי עריות, על ברכת ה' בתור הכבוד הראוי לאמונות הדתיות, ועל איסור אבר מן החי בתור אכזריות כלפי בעלי החיים, וכדו'.

כו. אלישיב: אמנם כלולים רבים מדיני בני נח בערכים המוסריים של ההומניזם המודרני, אך לשם כך אין צורך במעורבותה של היהדות, אלא אם כן אנו מעוניינים לחשוף בפני האומות את המקור הטרנצנדנטי של חיובים אלה, באופן המביא לדביקות בה'. במילים אחרות, המצופה מאיתנו על ידי האנושות הוא לגלות את דבר ה' היוצא מירושלים דווקא, ולא רק את המוסר הכלל אנושי. יצויין שהפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" מושם בישעיהו בפיהם של הגויים דווקא.

כז. מישאל: יש לברור בעלי ברית המתאימים לכל ענין וענין. עם האסלאם יקל עלינו לדבר על ביטול עבודה זרה וגילוי עריות. עם המערב יקשה קצת לדבר נגד עבודה זרה (יש לברר מהי מידת אדיקותם של הנוצרים באמונתם האלילית) אך הקושי העיקרי יהיה בנושא גילוי עריות שאינו מובן כלל בתרבות המתירנית של המערב.

כח. אלישיב: יש ללמד את האסלאם שדרכי התפשטות האמונה שהיו טובים אולי לזמנים של ברבריות נפוצה באנושות אינם ראויים בעולם מתקדם. אמונתם של הנוצרים עדיין חזקה בחוגים רחבים, אך ניתן לומר מן ההיכרות שרבים אינם יכולים לקבל יותר את הדוגמות התיאלוגיות של הכנסיה הרשמית (כגון השילוש) אך עדיין מתקשים להתנתק מדמותו המושכת והמאיימת כאחד של ישו. עם כל זה הנסיון מורה שכאשר הם שומעים על היד המושטת של היהדות כלפי האומות רבים מהם שמחים לעזוב גם את ישו.

לגבי גילוי עריות יש להבחין בין הזנות שהיא מותרת מעיקר הדין לבני נח אע"פ שראוי לגזור עליה כפי שנהג בית דינו של שם, לבין גילוי עריות שמקובל לראות בו גנאי בחוגים רחבים של העולם המערבי הכולל בגידה בזוגיות, או יחסי קרובי משפחה, ואף איסור הזכור והבהמה שעדיין ניטש עליהם ויכוח פנימי בקירבם.

כט. מישאל: דבריך נכוחים וראויים, וברצוני להמשיך לפעול למען עניינים אלה. אין זה כי אם חטא למנוע אותך, ואין זה כי אם מצוה לסייע לך. יעזרך האלוה ויהיה לך מגן ומושיע ויחוננך חסדו. (כוזרי ה,כח)