הרב אורי שרקי
היעוד האוניברסלי של עם ישראל
תשרי תשע"ז, סיכום שיחה (וידאו, אודיו) - עוד לא עבר את עריכת הרב
החזון של התנ"ך למבנה האנושי
החזון של התנ"ך, אם תרצו של היהדות, ביחס לחברה האנושית בין של עם ישראל ובין של כל העולם, מעולם לא התממש. אם אנחנו עוברים לאורך כל הדורות, אנחנו רואים שאם יש איזושהי תמונה שעמדה לפני עיניו של משה רבנו או אברהם אבינו, אנחנו נראה שהחזון הזה מעולם לא הצליח להתממש, וכנראה אנחנו עדיין בתוך מה שאוהבים לכנות בפילוסופיה סינתזה דיאלקטית לקראת המימוש האדאלי של הדבר, אם כי העם היהודי יש בו איזה מחלה שכיון שהוא עם הנצח אז הוא לא מפחד מדרך ארוכה לצערנו, ולכן הוא תמיד מוכן לדחות את המימוש של הרעיונות שלו. אף על פי כן צריך להבין קצת על מה אנחנו מדברים.
התורה מספרת לנו שהקבוצות האנושיות הגדולות נקראו בראשית דרכם בשם משפחות, "משפחות האדמה". "אלה בני שם למשפחותם ללשונותם..", ואחר כך: "בארצותם לגוייהם". כלומר, התורה מתארת לפנינו איזה שהיא התדרדרות של המבנה האנושי ממשפחה לגוי.
מערכת היחסים בין משפחות זה מערכת יחסים של שלום. בני האדם, משפחות, מתחתנים זה עם זה, מחליפים דעות, יוצאים לפיקניק ביחד, זה נחמד. לפעמים יש מלחמה בין המשפחות, אבל באופן כללי המשפחה זה מבנה שמאפשר שלום.
ברגע שמדובר על גויים, "בארצותם לגוייהם", הטריטוריה מייסדת את הגוייות, דהיינו הלאומיות. מערכת היחסים הבסיסית בין גוי לגוי זה מלחמה. עד כדי כך שהנביא מתפעל ואומר: "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", אז משמע מזה שהתפיסה התנכי"ת היא שהגוי חי במלחמה עם הגוי השני (גוי, לא במובן של אדם פרטי אלא של אומה).
על רקע זה מופיע חזונו של אברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול.." - עוד אחד?! לא מספיק שבעים שעושים מלחמה זה עם זה?! אבל לאברהם יש יעוד מיוחד: "ונברכו בך כל משפחות האדמה". הקב"ה אומר לאברהם שהוא יהפוך מחדש את גויי הארץ למשפחות האדמה. כל מי שקרא את ההפטרה של סוכות בזכריה פרק י"ד רואה שאחרי המלחמה האחרונה של ההיסטוריה הגויים חוזרים להיקרא בשם משפחות: "משפחת מצריים" וכו'.
במילים אחרות, אנחנו הלאומיות היחידה שהיא לגיטימית מבחינה מוסרית, כי זו הלאומיות היחידה שאיננה הרחבה של האגואיזם למימדים לאומיים, כי אם לאומיות שיש לה ייעוד אוניברסלי.
האידיאל של היהדות
הדברים האלה אינם דברים של מה בכך - אנחנו היום במצב של חרום ממש ביחס לגורל של האנושות כולה. כולנו נתונים עכשיו בהתנגשות ציוויליזציות שאין כמוה. אנחנו היום נמצאים במלחמת עולם שלישית, אמנם בלי טנקים ומטוסים בדרך כלל. המלחמה בין המערב לאסלאם, אלה הם שני המוקדים שמנסים להוביל את ההגמוניה לתרבות האנושית, והמלחמה הזאת לא תיגמר מסיבה פשוטה - שהיא מלחמה ערכית. העולם המערבי ירש מהפילוסופיה היוונית את הרעיון שהאדם במרכז כל ה"יש" והא-לוהים הוא בפריפריה. לעומתו האיסלאם אומר שזה גידוף, שהא-לוהים הוא במרכז הכל והאדם הוא בפריפריה. לכן התנגשות ערכית היא בלתי נמנעת - מדובר פה בשתי שיטות אנתיטטיות לחלוטין.
איך יבוא הפיוס?
או ע"י שאחד ינצח את השני באופן כוחני, או ע"י שימצאו נוסחה מאחדת. הנוסחה המאחדת הזאת נמצאת פה בציון. היהדות מלמדת כעובדה קיומית, לא כעובדה אידיאולוגית-תיאולוגית, שלא הא-לוהים במרכז ולא האדם במרכז, אלא הדיאלוג ביניהם, המפגש ביניהם פנים אל פנים, הוא הוא האידיאל של היהדות. החברה הישראלית קרואה להצליח במשימה הזאת, להראות כיצד יכולה להיות השראת שכינה של בורא העולם בתוך החברה האנושית ושחיים בהרמוניה. ההרמוניה הזאת תוכל לפייס את האנושות.
מנקי הארובות
אנחנו היום עומדים במצב שבו ישנה תביעה לדעת מה המסר של היהודים עבור האנושות. אנחנו שנואים על כולם, אבל מי שאני יכול לשנוא אותו סימן שאני יכול לאהוב אותו. אם אתה שונא אותי סימן שנמצאים הגרעינים של האהבה. עלינו לחשוב מה הוא המסר שמצפים מאיתנו אומות העולם. עלינו לחשוב מה יש לנו לתת להם, והדברים האלה הם לא פשוטים.
כשגויים שואלים אותי: "מה אתם היהודים מוסיפים לעולם? הרי מה שאתם אומרים על שבע מצוות בני נוח זה המוסר האוניברסלי, אתם לא מלמדים אותנו שום דבר חדש", - אני תמיד עונה: "אנחנו מספקים את הארובה".
העולם דומה לבית שיש לו תיקרה, וזה חשוב שתהיה לו תיקרה - אי אפשר לאדם שיחיה במגע מתמיד עם האינסוף, כי אז אין יציבות לנפש האנושית, לכן טוב שיש מחסומים בפני הא-לוהים. אבל אי אפשר לבית להיות גם לגמרי אטום - צריך אוורור, צריך ארובה, צריך מישהו שינקה את הארובה הזאת. אנחנו היהודים המנקים של הארובה של העולם.