אבר מן החי

הרב אורי שרקי

אבר מן החי

"לנשמה", מרחשוון תשע"ז

מיוחדת מצוות איסור אבר מן החי בכך שהיא היחידה מבין שבע מצוות בני נוח שלא ניתנה כבר לאדם הראשון, ושבגללה מכונות כל שבע המצוות של כלל האנושות בשם "מצוות בני נוח". ניתן לומר שאין כאן כל יחודיות, ושרק משום שעד ימי נוח לא הותרה אכילת הבשר לבני אדם, ולכן לא היה מקום לאיסור אבר מן החי. אך לא כן הדבר. קיומה של מצוה בדבר אופן האכילה היא דבר קדום. על הכתוב: "ויצו ה' א-לוהים על האדם לאמור: מכל עץ הגן אכול תאכל" (בראשית ב, טז) דרשו חז"ל (סנהדרין נו, ב): "אמר ר' יוחנן: ויצו - אלו הדינין, ה' - זו ברכת השם, אלהים - זו עבוד זרה, על האדם - זו שפיכות דמים, לאמר זו גילוי עריות, מכל עץ הגן - ולא גזל, אכל תאכל - ולא אבר מן החי". מכאן שמצוות אבר מן החי מצויה באופן שורשי כבר בגן עדן בראשית יצירת האדם. ולאעוד אלא שהיא מהווה את החותם של שבע המצוות, כמו שגם הפה, האיבר שעליו חלה מצווה זו, הינו הביטוי הכולל לנפש האדם.

ניתן אפוא להגדיר את מצוות אבר מן החי כמציינת את מהות ההבדל שבין אופן האכילה אצל הבהמה לבין אכילתו של האדם. הבהמה אוכלת על מנת להתקיים, ואחת היא לה אם מזונה חי או מת. לעומתה תכלית אכילתו של האדם הוא עילויה של הבריאה המצטרפת על ידי האכילה לנזר הבריאה. כך שיש באכילה מימד עילאי ואידיאלי של הטבה עם הנבראים ולא רק ניצולם. לשם כך יש צורך להעביר את הבשר החי דרך שלב דומם, המצריך להמתין לצאת נפשה של הבהמה. בזה נוצר חייץ בין מצבו של הבשר בזמן היותו חלק מחיי הבהמ לבין הכשרתו להצטרץ אל מעלה עליונה יותר. האוכל אבר מן החי, מלבד האכזריות שרגילים לייחס למעשה, מורה שהוא משתייך לעולם החי ואינו מסוגל לראות באכילה יותר מאשר מילוי יצר הקיום. הוא בעצמו אינו יותר מחיית טרף.

שייכותה של מצווה זו למצוות בני נוח, מורה שכל האנושות כולה, בין ישראל בין נוכרים, קרואה לבטא במעשיה את אצילותו של האדם שנברא בצלם א-לוהים. והנה, דווקא במצווה אוניברסלית זאת, מתברר גם ההבדל שבין ישראל לעמים. ההלכה קובעת שכל עוד הבהמה מפרכסת, גם אם נשחטה, אסורה היא לבן נוח מדין אבר מן החי, שכן הפרכוס הוא המשך חיותה. בישראל הבהמה ניתרת משעת שחיטה, גם אם נמשך הפרכוס. זאת משום שבישראל המציאות הדינית נקבעת לא על פי נתוני הטבע כי אם על פי קדושת המצוות, ומשעה שקוימה מצוות שחיטה, די בכך כדי לציין את ההפרש בין האדם לבהמה. מה שאין כן אומות העולם שדעת א-לוהים שלהם הינה בהתאם לתהלוכות הטבע.