הרב אורי שרקי
מזוזה לבני נוח
תמוז תשפ"ב
כתב הרמב"ם (מלכים פ"י ה"ט): "גוי (כך הגיר' בכת"י. ובדפוסים: עכו"ם) ששבת וכו' כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן". ושם (ה"י): "בן נוח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה". וכתב החת"ס (חידושי חולין לא, א) שלהרמב"ם יש לחלק בין "גוי" שאסור בתוספת מצוות, ובין "בן נוח" שמותר בתוספת מצוות. ולפי"ז יהיה מותר בן נוח בקביעת מזוזה. וכתב הרדב"ז (שם): " ומ"מ במצות שצריכין קדושה וטהרה כגון תפילין ס"ת ומזוזה אני חוכך להחמיר שלא יניחו אותם לעשותן". ויש לברר אם קביעת מזוזה היא בכלל חומרתו של הרדב"ז או שמא רק כתיבתה. וי"ל שמכיון שאין צורך בקדושה וטהרה בעצם הנחת המזוזה בפתחו, יש להקל אם נכתבה על ידי ישראל. וראיה לזה מצאנו בירושלמי פאה (פ"א ה"א) שרבינו הקדוש שלח מזוזה לארטבן, מלך הפרתים. ועדיין יש לדון אם אין חשש שיטעו בו שיחשבוהו ישראל, כמו שמצאנו שיש שהחמירו שלא למול בן של נוכריה אם אביו ישראל שלא יבואו לטעות בו שהוא ישראל (שו"ת דעת כהן סי' קמ"ז). לכן עצה טובה היא שינהגו בני נוח לעשות סימן היכר על בית המזוזה להבדיל אותה ממזוזה של ישראל, כגון על ידי שיכתבו את המספר 7 על בית המזוזה מבחוץ, כסימן לקבלת שבע מצוות שנצטוו בני נח, וכפי שהעליתי בספר ברית שלום פי"ג סעיף ח, ובמקורות שם. ומה שיש מקשים שיש בכך משום "חידוש דת" שאסר הרמב"ם דלעיל, מלבד מה שיש לדחות שיש לחלק בין גוי לבין בן נוח, גם יש לומר בפשטות שאינו משנה דבר בגוף המצוה, שכן הקלף כשר, ואין מצוה בבית מזוזה. ועוד שגם אם היינו מקבלים שזה בכלל חידוש דת האסור, הרי שהרמב"ם דייק בלשונו הטהור, שכתב: "לעשות מצות לעצמן מדעתן". וכאן אינו מדעתן, אלא מדעתנו, שהם מבקשים את הוראת חכמי ישראל.