הרב אורי שרקי
יהדות מול נצרות
סיכום שיעור
בעריכת ר' אברהם כליפא
אחד הדברים המפתיעים את הנוצרי שבא להתבונן ביהדות, היא העובדה שבעוד שלא ניתן להגדיר את הנצרות אם לא מתוך היהדות ואילו היהדות אינה מגדירה את עצמה ביחס לנצרות. עבור היהודי יש משמעות לעולם גם בלי ישו, אך עבור הנוצרי כל מה שהתרחש בבית לחם, בנצרת ואחר כך בירושלים הוא מאוד משמעותי עבור בניית עולמו.
עבור הנצרות העולם השתנה: יש לפני הספירה ואחרי הספירה. לפני הספירה אין גאולה לאדם, האדם בגלל החטא הקדמון "סופו יורש גיהנום", ולכן ההגשמה של השילוש ושל הפסיון הכרחיים על מנת לגאול את האדם. ניתן לומר שבנצרות ישנה אובססיה של השגת חיי העולם הבא. ביהדות, השאלה לא מתחילה, כי "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", כאשר השאלה האמיתית היא כיצד לרשת את חיי העולם הזה, שהיא משימתה של היהדות. כל ההסתכלות על ההיסטוריה ומשמעותה משתנה על פי נקודה זו: בעוד שהנצרות ממקדת את עצמה באופן חריף ביותר מסביב לאישיות של אדם אחד מישראל, שדרכו היא רואה את כל ההארה של כנסת ישראל באנושות, אנחנו בני ישראל רואים את ההשגחה הא-לוהית דרך המהלך הכללי של ההיסטוריה הפוליטית של העמים, המלכויות ואף שיבת ציון והגאולה, נתפסים באופן בסיסי כמאורע פוליטי של גאולה, כמו יציאת מצרים ועל גבם משמעות מיסטית רוחנית שמגיעה עד גילוי שכינה ותחיית המתים.