מאדם עד תש"ח

הרב אורי שרקי

מאדם עד תש"ח

ניסן תשס"ט, "עולם קטן"

האם המשיח גדול ממשה או שמא משה גדול מהמשיח? שאלה זו, שיש בפתרונה מקורות הסותרים זה את זה, נידונה על ידי מרן הרב קוק ב"שמונה קבצים" (קובץ ח, קנז). הוא מבאר ששניהם מהווים צדדים שונים של נשמתו של אדם הראשון, האחד מצד הנשמתיות והשני מצד הטבע, כך שמשה גדול מהמשיח בתורה, אך המשיח גדול ממנו באומה, כלומר בהבנת האינטואיציה הגנוזה בטבע של עם ישראל. אם היו שני הכוחות, של משה ושל המשיח, מתחברים כאחד, היו הנשמה והטבע מתפייסים והיה העולם מגיע למדרגת האדם האידיאלי, כפי שיהיה לעתיד לבוא. משה רבינו, בתור מנחיל התורה לעם ישראל אינו יכול להתמודד עם החוצפה, כי תורה דורשת בושת פנים כדי להיקלט בנפש. המשיח לעומתו, אינו נבהל מהחוצפה של בני ישראל משום שהיא מצד האמת ביטוי חיצוני לתחושת קדושתם העצמית. לפי הרב התביעה של עם ישראל במדבר "מי יאכילנו בשר", שבאה מתוך חוצפה, היתה תביעה סמויה ממשה להתעלות לדרגת אדם הראשון, כך שהעולם ישוב למעלתו הקדומה שבה גם הטבע קדוש. מאחר ולא עלה בידי משה לעמוד בדרישה זו בלי סיוע שבעים הזקנים, נדחה העניין עד אחרית הימים.

וראה זה פלא, שדורנו המצטיין ב"חוצפה דעקבות משיחא", שזכה להביא את גאולת ה' בתש"ח ולהקים את המדינה, מציין את יום העצמאות דווקא באכילת בשר צלוי, ה"מנגל". תחושתו האינסטינקטיבית של עמנו היא שיש יחס בין האופן שבו נעשתה הגאולה, על ידי החוצפה, לבין אכילת הבשר כהשלמת החסרון שנתגלה בימי המדבר ושאיפת תיקון העולם.

השאיפה לשוב אל מדרגת אדם הראשון כוללת גם את השאיפה לתקן את חטאו של אדם הראשון, שהיה החטא של כפיות הטובה. אמירת ההלל, בלילה וביום, היא ביטוי להכרה בטובתו של הקדוש ברוך הוא ותיקון כל הקלקולים.

כבכל שנה, נתפלל בהמונינו בליל יום העצמאות ברחבת הכותל המערבי להודות למלך הכבוד על גאולתנו ועל פדות נפשנו.