הרב אורי שרקי
מצוות ישוב הארץ
סיכום דברים מתוך שיעור בישיבת ירושלים לצעירים (אב תשפ"ג, וידאו, אודיו), עוד לא עבר את עריכת הרב
האם יש מצווה להקים מדינה? האם יש קדושה לכל התנועה של הרצל? האם בה' באייר תש"ח דוד בן גוריון היה צריך לברך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להקים מדינה? (אפשר לומר שדוד בן גוריון טען שספק ברכות להקל ולכן הוא חשש לברך…).
קודם כל יש לבהר מה הצד לאסור. הטיעון המרכזי של האוסרים הוא שמדינה זו ריבונות, וכל ריבונות היא בהגדרה מרידה בריבונו של עולם, כי הקב"ה הוא הריבון. וזה באמת יכלה להיות טענה נכונה שריבונות עשויה להיות מרידה ברבש"ע אבל רק כשהיא רואה את עצמה כסמכות אבסולוטית.
המקור המרכזי המתיר ומחייב הקמת מדינה הוא הרמב"ן. הרמב"ן כתב השגות לספר המצוות, בעיקר בשאלה איך לספור את התרי"ג מצוות. יש בערך 15 דעות איך לספור אותן, והרמב"ן לא מסכים עם המניין של הרמב"ם. לרמב"ם היו 14 כללים, שורשים, לפיהם הוא ספר את המצוות, והרמב"ן חולק ומוסיף עוד 32 מצוות.
המצווה הרביעית שהוא מוסיף היא מצוות ירושת הארץ:
"שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה והוא אמרו להם 'והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם'."
יש מצווה להקים ישוב ריבוני בארץ ישראל, "והוא אומרו להם והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ".
אבל מי אמר שזה מצווה ולא הבטחה, אולי זה רק הבטחה שנוריש את הארץ?!
ממשיך שם הרמב"ן:
"וזו היא שחכמים קורין אותה מלחמת מצות וכן אמרו בגמ' סוטה (מ"ד) 'אמר (רב יהודה) [רבא] מלחמת יהושע לכבוש דברי הכל חובה מלחמת דוד להרווחה דברי הכל רשות'."
המצווה הייתה להילחם בכנענים, אבל כיום אין כנענים ולכן אולי אין מצווה?! משיב הרמב"ן:
"ולשון ספרי 'וירשתה וישבת בה - בזכות שתירש תשב'. ואל תשתבש ותאמר כי המצוה הזאת היא המצוה במלחמת ז' עממין שנצטוו לאבדם שנאמר החרם תחרימם, אין הדבר כן שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו ואם רצו להשלים נשלים ונעזבם בתנאים ידועים אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות, וכן אם ברחו האומות ההם מפנינו והלכו להם כמאמרם (דברים רבה פרשת שופטים) הגרגשי פנה והלך לו ונתן להם הקב"ה ארץ טובה כארצם זו אפריקא, נצטוינו אנו לבוא בארץ ולכבוש (מדינות) הערים ולהושיב בה שבטנו.
וכן אחרי הכריתנו העמים אם רצו שבטינו לעזבה ולכבוש להם ארץ שנער או ארץ אשור וזולתם מן המקומות אינם רשאין שנצטוינו בכבושה ובישיבתה, ומאמרם מלחמת יהושע לכבוש תבין כי המצוה הזו היא הכבוש, וכן אמרו בספרי (דברים י״א, כ״ד) 'כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה אמר להם כל המקומות שתכבשו חוץ מן המקומות האלו הרי הם שלכם, או רשות בידם לכבוש חוץ לארץ עד שלא יכבשו א"י תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים ואחר כך כל המקום אשר כו' '."
אם אתה רוצה לכבוש יותר מארץ ישראל אפשר רק אחרי שאתה כובש את הארץ.
"ואמרו ואם תאמר מפני מה כיבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם - אמרו דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו א"י תהיו רשאים לכבוש ח"ל והוא לא עשה כן, הרי נצטוינו בכיבוש בכל הדורות."
מכך שהגמרא דנה בכיבושו של דוד גם מאות שנים אחרי יהושע סימן שבכל הדורות מצווה זו קיימת.
יש מצווה נוספת, לגור בארץ ישראל. יהודים במשך כל הדורות באו והתיישבו בארץ. הם התכוונו לכבוש? לא, לא היה להם נשק. אז למה הם באו אם לכאורה אין בזה מצוות כיבוש?
"ואומר אני כי המצוה שחכמים מפליגים בה והוא דירת ארץ ישראל עד שאמרו כתובות (דף ק') 'כל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה'..."
יש הרבה שבחים שנאמרו על הישיבה בארץ ישראל, ואומר הרמב"ן שיש מצווה להתיישב בארץ כדי שבבוא הזמן יהיה אפשר גם לכבוש אותה:
"...הכל הוא ממצות עשה הוא שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה, א"כ היא מצות עשה לדורות מתחייב כל אחד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה.
ולשון ספרי: 'מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטיא..."
יש אומרים שזה "פילוסים" שליד תעלת סואץ באזור אל עריש, שזה גבול הארץ לחלק מהשיטות.
"...וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם זלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות. ואמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות'."
אם כן, אנו רואים כאן מצווה בהקמת המדינה.
אולם יש ספר בשם "מגילת אסתר" (לרבי יצחק די ליאון - לא רבי יצחק די ליאון שהיה לפני גרוש ספרד שהיה גדול הדור אלא אחד אחר שהיה לאחר הגרוש), שמגלה את ההסתר כל פעם שהרמב"ן חולק על הרמב"ם. ה"מגילת אסתר חולק על הרמב"ן במצוות ישוב הארץ.
וכך הוא כותב (ד):
"נראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שמצוות ירושת הארץ לא נהגה [אלא] רק בימי משה ויהושע ודוד, וכל זמן שלא גלו מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם, אין מצווה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח, כי אדרבה, נצטווינו לפי מה שאמרו בסוף כתובות (דף קיא) שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה, והוכיחו מפסוק 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה."
לשיטתו, הרמב"ם לא מנה את מצוות ירושת הארץ כי היא נהגה רק בימי משה ויהושע ודוד, ואז לאחר הגלות היא נגמרה ולא נוהגת לדורות.
אבל אז הוא כותב שאין מצווה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח - אבל הרמב"ם מונה מצוות שיחזרו בימות המשיח כמו קורבנות וכד'! לכן קשה לומר שזו כוונת הרמב"ם.
אמנם, גם אם זה לא נכון הוא מביא גמרא בכתובות שאומרת שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה. (טענתו המרכזית של ספר "ויואל משה").
ממשיך בעל "מגילת אסתר":
"ומה שאמר הרמב"ן, שהחכמים אמרו כי כיבוש הארץ הוא מלחמת מצוה, זהו כאשר לא נהיה משועבדים לאומות."
לפי דבריו, היום אנחנו לא משועבדים לאומות ולכן לכאורה חזרה המצווה למקומה.
"ומה שאמר עוד שהחכמים הפליגו בשבח דירת הארץ, זה דוקא בזמן שבית המקדש קיים אבל עכשיו אין מצוה לדור בה, וכן פי' התוס' שם גבי הוא אמר לעלות, ועוד ראיה שאין בו מצוה ממה שאמרו ג"כ התם כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר 'בבלה יובאו ושמה יהיו', ואם היה מצוה בדירת א"י בכל הזמנים איך יבא נביא אחר משה לסתור דבריו והא אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכ"ש לסתור."
גם אם נקבל את כך שירמיהו סותר את דברי משה, מותר לו כי יש הוראת שעה של נביא, שאמר להם להיות שם "עד יום פוקדי אותם", ולכן אין מכאן ראיה שאין מצווה מן התורה.
"והמאמר שהביא מספרי שבכו וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה, נ"ל שעל שלא היה בידם לקיים מקרא זה לפי שהיה הבית חרב היו בוכים, והראיה ממה שקרעו את בגדיהם שנראה שעל החרבן היו מתאבלים, שאם מצוה זו היתה נוהגת גם לאחר החרבן למה בכו וקרעו את בגדיהם והלא גם עתה היו יכולים לקיימה."
אבל נראה שבעל ה"מגלית אסתר" לא ראה את ה"ספרי" עצמו אלא ראה אותו בתוך הרמב"ן כי בהמשך ה"ספרי" אחרי שקורעים בגדייהם "וחזרו למקומם" כי גדולה ישיבת ארץ ישראל מכל האומות.
"לכך נאמר שבודאי מצוה זו אינה נוהגת אחר חרבן הבית שיבנה במהרה בימינו אמן."
הטקסט הזה שימש מספר רבנים בהתנגדות לציונות.
נתחיל עם דברי התוספות בכתובות (ק"י):
"תנו רבנן: הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה;
היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה;
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה;
הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה."
כתובה זה תעודת ביטוח לאישה - שאם בעלה יגרש אותה, הוא ישלם. זה נכון כשהיוזמה לגרש באה מהבעל, אבל אם האישה דורשת גירושין, היא לא מקבל את הכתובה שנעשה להגנתה כדי שהבעל לא יגרש אותה.
ברם, אם הוא רוצה לעלות לארץ והיא לא רוצה, הוא מגרש אותה ולא משלם את הכתובה וכו' - רואים כאן שארץ ישראל יותר חשובה.
אומרים התוס' שם:
"הוא אומר לעלות כו'. אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים."
בזמנם כיוון שזה היה מסוכן אמרו לא לעלות, וזה מראה שיש מצווה אבל לפעמים א"א לקיימה בגלל הסכנה. המגילת אסתר מתייחס להמשך התוס':
"והיה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם."
לדבריו, כיוון שלא יודעים על המצוות התלויות בארץ אין מצווה לדור בארץ ישראל. יש רק בעיה אחת, שרבינו חיים מעולם לא אמר את זה. איך אפשר לדעת? המהרי"ט כותב בפירוש שדברי תוס' אלו תלמיד טועה כתבם, כיוון שדברי רבי חיים המלאים מובאים ברא"ש, והוא אומר שהסיבה שלא עולים היא לא בגלל מצוות התלויות בארץ אלא בגלל סכנת דרכים.
אגב הרבה מהפוסקים פוסקים כמו הרמב"ן (הריב"ש, הרשב"ש, הרשב"צ, רבי יהודה עייאש, אור החיים, הגאון מוילנה, אבני נזר, הרב קוק ועוד).
עוד טענה שראינו במגילת אסתר, היא הגמרא בכתובות. כותבת הגמרא (ק"י-קי"א):
"ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר (ירמיהו כז, כב) "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם נְאֻם ה'"."
בעל ההפלאה מסביר שהגמרא הביא את הסיפור הזה שנדע שמותר להתחמק מהרב כדי לעלות לארץ.
אומרים המקובלים על הגמרא ש"לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה" שירושלים של מעלה הכוונה לנשמות גדולות, ולכן מאז מלחמת ששת הימים יש נשמות גדולות שמסתובבות בנינו.