ראיון עם הרב אורי שרקי על טלפונים ניידים
"בשבע", ט' בטבת תשפ"א
המגזר שבו התופעה שכיחה ביותר הוא בחורי הישיבות החרדים. סרבני סלולר לא מעטים שם מנמקים את בחירתם ברצון לא לבטל תורה או להתנזר מהאינטרנט. לעומתם, בקרב בחורי הישיבות הדתיים־לאומיים כמעט אי אפשר למצוא בחור בלי נייד בכיס. בקרב הרבנים הדתיים־לאומיים התופעה מצויה יותר. לרב אורי שרקי (61), ר"מ במכון מאיר ורבה של קהילת בית יהודה בירושלים, מעולם לא היה טלפון נייד.
"אני עושה את זה כדי לחיות. כלומר, אם היה לי פלאפון זה היה מאוד מועיל לי, אבל משעבד אותי", מספר הרב. "הייתי כל הזמן תקוע על זה ובודק אם יש לי הודעות וקורא. כמו שכל הזמן אני על המחשב ומתכתב עם אנשים במייל, אם היה לי טלפון נייד זה היה מכפיל את עצמו", הוא קובע. "מכיוון שלא מסובך להשיג אותי ויש כמה דרכים לכך, כמו שאתה התקשרת אליי לטלפון, אני לא רואה צורך לפרוץ את הגדר הזאת. זה גם תואם את האופי הפסיכולוגי שלי, אני אדם קצת מכונס".
איך הרב מסתדר בנסיעות לשיעורים?
"בעקבות הקורונה אני הרבה פחות נוסע. אני מרכז את העבודה שלי בירושלים ומשם לכל העולם כולו. לפעמים אני נוסע לחו"ל, וכשצריכים אותי אני נוסע לעיתים קרובות עם מישהו שיש לו פלאפון. זה לא כזה מסובך, אפשר גם להשאיר לי הודעה במייל ואפשר להשיג את אשתי, שיש לה פלאפון".
הרב עושה זאת משיקול רוחני?
"אני עושה זאת כדי שהסלולרי לא ישעבד אותי. יש בטח אנשים שיגידו לך דברים אחרים, כמו סכנות באינטרנט או שאדם צריך להיות בינו לבין עצמו ובינו לבין בוראו, ולא כל הזמן לחיות עם הקהילה. יש צדדים כאלה, אני מתאר לעצמי".
רבנים נוספים מהציונות הדתית בוחרים להתנזר מהמכשיר הסלולרי בעיקר כדי להפחית עומס ולמנוע ביטול תורה. ביניהם ניתן למנות את הרב מתניה בן נתן (63) ממכון מאיר, הרב איתן שנדורפי (60), ר"מ בישיבה לצעירים, הרב מאיר ברקוביץ (55), ראש כולל יד ברודמן ברחובות, הרב יהושע רוזן (89), זקן רבני מרכז הרב, ועוד. רבנים אלו גרים בסמיכות לישיבות שבהן הם מלמדים, ושגרת חייהם נסובה בעיקר סביב העיר והשכונה שבה הם מתגוררים, דבר המקל עליהם להתנהל בלי הנייד. אך מה עושים רבנים שעובדים במשרות ציבוריות? שם המצב יותר מורכב, כמו למשל אצל הרב חיים ענזי (76), המפקח הארצי על רבני הממ"ד. "באתר של הרבנים כתוב שאם צריכים אותי אפשר להתקשר אליי לטלפון מעשר בלילה והלאה. יש לי שיעור וחברותא לפני כן ובדרך כלל אני מגיע הביתה מאוחר, ולכן אני מרשה לאנשים להתקשר לטלפון בבית בשעות האלה", מספר הרב.
מה עושה מי שצריך להשיג אותך בדחיפות?
"מודיע לרב אביה אלבה, שמקבל את ההודעות שלי. מלבד זאת אני עונה מדי פעם באתר של הרבנים. וחוץ מזה, כשאני במשרד אני מיד מודיע למזכירות שאני נמצא. יכולים להתקשר אליי או שאני בעצמי מתקשר למי שצריך אותי".
הרב לא זקוק לסלולרי באופן שוטף?
"לא. אני לא משתמש כי באופן טבעי אני לא זקוק לו, כמו שאני לא זקוק שיהיה לי נהג. ככה הטבע שלי. אני רואה שאני מסתדר בלי זה. וכפי שאתה יודע, פלאפון עוזר מצד אחד, ומצד שני יכול לפעמים למשוך אותך להרבה דברים שלא היית רוצה בטבע שלך. כשאני נוסע באוטובוס אני רואה אנשים שלא מסתכלים על שום דבר, כל הזמן רק עם המכשיר בידיים, איפה הם? כבר לא קיימים. המכשיר הוא הפועל. אני רוצה לפעול בעצמי, לא דרך אמצעי. אמא שלי לא ידעה לקרוא ולכתוב, וכשפעם עשינו חשבון אמרתי לה: רק רגע, אני אשתמש במחשב. היא אמרה לי: יא איבני, אני לא צריכה מחשב, אני אגיד לך בלי".
מאז עברו כמה שנים, הילדים שלך לא זקוקים לאבא זמין?
"לאשתי יש פלאפון והם יכולים להשיג אותי דרכה. שנית, הם יכולים לצלצל לטלפון כשאני בבית".