ראיון עם הרב אורי שרקי
ערב ראש השנה תשפ"ד
שנת תשפ"ג הייתה מלאת תהפוכות. היא החלה עם דמדומי ממשלת בנט־ לפיד, המשיכה עם ניצחונו הגדול של בנימין נתניהו בבחירות והקמת הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל, עברה דרך מחאה גדולה נגד הרפורמה המשפטית ומסתיימת עם סימני שאלה גדולים בדבר היכולת של החברה הישראלית לשמור על אחדותה ולא להיקרע. לרב אורי שרקי, לעומת זאת, יש הרבה יותר סימני קריאה, וגם אופטימיות רבה. "יש כאן נקודות חיוביות", הוא אומר בראיון חג ל"שביעי", "הרי על מה רבים? על מערכת המשפט, וזה כשלעצמו דבר חיובי. גם אם יש כאלה שטועים לגמרי בהבנת עניינה של הדמוקרטיה ומהות המשפט, בסופו של דבר זה סימן טוב שאנשים מדברים ודנים על מסגרות החיים. נכון שאנחנו עומדים בפני מבחן אחווה משמעותי, אבל אם אדם אומר לחברו "אני לא אח שלך"r זה סימן שהוא אח שלו... כי אלה דברים שנאמרים רק בין אחים".
רבים משוכנעים שהשנה הזאת הוכיחה שהימין לא יודע או לא יכול לשלוט.
"הימין בהחלט יודע לשלוט. תראה איזו מחאה התעוררה כשהימין רק דיבר על כוונות ועל דברים ראשוניים שהוא רוצה לקדם. הרגישו את הרצינות שלו, וזה מה שגרם למחנה הנגדי לקום על רגליו. הימין יודע לשלוט, צריך להמשיך בכך ולא לפחד, ולהביא לשינוי משמעותי בחברה".
אבל הוויכוח הוא לא רק על מערכת המשפט, אלא על דברים הרבה יותר עמוקים. נראה שיש פחד של השמאל מהאידיאולוגיה של הימין.
"אין ספק. העניין הוא שלא רבים על הלחם, אלא על מסגרות החיים ועל דברים עמוקים ומשמעותיים. זה סימן שעם ישראל הגיע למדרגה שבה הדברים שמעסיקים אותו יותר מופשטים. ככל שהוויכוח יותר משמעותי, כך האמוציות יותר גבוהות. זה סימן לבגרות של העם, שמחפש לברר לעצמו מי הוא ומה הוא".
אבל השסע מעמיק, אפילו קמה תנועה שקוראת להפריד את ישראל ויהודה לשתי מדינות. כמי שמלמד תנ"ך, זו לא אחת התקופות הקשות? או שאנחנו קצת מאבדים פרופורציות?
"כתוב על האחים של יוסף 'ולא יכלו דברו לשלום'. אומר רש"י שמתוך גנותם אתה שומע שבחם, שלא דיברו אחד בפה ואחד בלב. אנחנו רואים אחים שהיו מוכנים להגיע לדברים חמורים ביותר, קרוב לרצח, 'לכו ונהרגנו', ובסוף עשו שלום אמיתי. כשלא מוכנים לוותר על האמת הנאמרת בפה, בסוף יש סיכוי להתקרבות הלבבות.
דווקא התנ"ך מבשר לנו על דברים קשים שעלולים להיות בעם ישראל, והם ההכנה לחיבור. אני לא יכול לחבר מתוך התעלמות מההבדלים, אלא דווקא מתוך ההכרה במה שמבדיל בינינו יש סיכוי שנמצא את נקודת החיבור".
באופן אישי השתתפת בהפגנות. למה?
"אכן השתתפתי במספר הפגנות של הימין. אני חושב שזה בנפשנו, ולכן אני מקדם את הערכים של המחנה שאני חושב שעושה את הדבר הנכון".
רבנים צריכים להיות מעורבים בנושאים פוליטיים ומעוררי מחלוקת?
"למדתי אצל מורי ורבי, הרב צבי יהודה קוק, שהפוליטיקה של עם ישראל זו הקדושה, ורבנים חייבים לעסוק בה. הרי התורה ניתנה לא על מנת לייסד דת של חיים פרטיים מקודשים במרחב המשפחתי והקהילתי. יש לנו משימה לאומית, וכל מי שקורא את ספר דברים מבין שמדובר בחוקה המדינית של עם ישראל בארצו. אם הרבנים רוצים למלא את תפקידם כראוי, הם חייבים לעסוק בפוליטיקה של עם ישראל - יחד עם יד מושטת להקשבה, מה שלא כל כך קיים בצד השני".
ואיך מאזנים בין הרצון לממש אידיאולוגיה לבין הצורך באחדות?
"ככל שאדם יותר ברור בעמדה שלו, יש יותר סיכוי לאחדות. כשמנסים לטשטש את ההבדלים ולא רוצים לקדם אג'נדות, מה שיבצבץ מבעד ל'שיח האחדות' יהיה זה שיפלג. אם אתה מוכן לשים את המפלג על השולחן, אז יש סיכוי שבסוף גם האחדות תבצבץ".
אנחנו בימים של חשבון נפש. איפה היו הטעויות של המחנה הלאומי בשנה האחרונה?
"הטעויות היו ברמה הטקטית. יכול להיות שחקיקות היו יכולות להיעשות בצורה שונה, אבל צריך להגיד משהו:
לא מדובר בטעות מהותית, כי התגובות של המוחים נגד הרפורמה הן תגובות לא רציונליות".
אתה מייחס לשמאל חוסר רציונליות, וטוען שהוא לא מושיט יד. אז אתה לא מאמין גדול בהידברות?
"בכל מפגש שנעשה בין נציגי שני הציבורים, לא הייתה הקשבה מצד המוחים, כי באיזשהו מקום הם הבינו שאם יתחילו לדון בדברים בצורה רציונלית - הם יפסידו בקרב. מדובר באמוציות, בתחושות של בהלה, דברים שהם הרבה יותר עמוקים מהטיעון הרציונלי.
במקום לקיים שיח שיכול רק להביא להעמקת המחלוקת, אפשר פשוט להיפגש. גם אם לא מדברים. יש מושג בפיזיקה שנקרא התאבכות. כששני גלים נמצאים אחד ליד השני, הם מתחילים להתערבב ביניהם. אני מאמין שהמגע החי בין האוכלוסיות השונות הוא שיביא להכרה שמולך יושב בן אדם ולא מפלצת. לכן אני תומך במפגשים. ההידברות כעת חסומה".
ומה דעתך על הפשרות בכל מה שקשור לרפורמה המשפטית?
"פשרות זה כבר עניין פוליטי שנגזר מיחסי הכוחות בין הצדדים. כמו כל דבר בעולמם הפוליטי".
*
הרב שרקי (63) נולד באלג'יריה ובגיל צעיר עבר עם הוריו לצרפת, שממנה עלה לישראל כשהיה בן 10. הוא למד בישיבת נתיב מאיר, ובהמשך בישיבת מרכז הרב, ונחשב לתלמידם של הרצי"ה קוק ושל הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו). כיום הוא מלמד במכון מאיר, עומד בראש ארגון ברית עולם - המרכז העולמי לבני נח - ומשמש כרב קהילת בית יהודה בקריית משה בירושלים. הוא נשוי לרונית, ד"ר לביולוגיה, ולהם שבעה ילדים, ביניהם עיתונאי חדשות 12 יאיר שרקי. בשנת 2015 נרצח בנו, שלום יוחאי שרקי ז"ל, בפיגוע דריסה בצומת הגבעה הצרפתית. כאב שכול, הוא לא יכול להישאר אדיש לעלייה במספר המשפחות שמצטרפות למעגל הדמים.
"הגורל האישי של כל אחד, וכיצד הוא חווה את האובדן, זה משהו רגיש ופנימי ואינו נוגע לעולם האמונות והדעות של בני האדם", הוא מסביר. "עולם האמונה קיים גם לפני וגם אחרי פיגוע. אנחנו תמיד צריכים לשאול את עצמנו האם האנשים היקרים שאבדו לנו היו רוצים שנישבר או שנבנה וניבנה. ברור לי שהאפשרות השנייה היא התשובה".
רבים תלו תקוות בממשלת הימין שתביא לבשורה גם בהיבט הביטחוני. זה לא קורה.
"כשאירע לנו הפיגוע אמרתי שכדי שלא יהיה טרור, צריכה להיות החלטה לבטל את הטרור - ולא רק לבלום או להכיל אותו. המצב הביטחוני נובע מכך שאין החלטה להכרעה בסכסוך הישראלי-ערבי. כל עוד אנחנו לא מספחים את יהודה ושומרון, אנחנו נותנים תקווה לצד השני שהוא יכול לנצח אותנו. לכנן צריכה להתפתח מדיניות של סיפוח.
זה לא חייב להיות מעשה חד פעמי, אלא מדיניות לאורך זמן שתכלול כיבוש שטחים והתיישבות. ברגע שנביע עמדה ברורה, הצד השני יאבד תקווה לפגוע בנו. לצערי, הדבר הזה טרם נעשה".
*
לקראת השנה החדשה, הרב שרקי משוכנע שהתיקון הלאומי שיביא לשיפור המצב החברתי והאחדות בעם נעוץ במילה אחת - אופטימיות.
"הדבר הראשון שצריך לעשות זה להיות אופטימיים. אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, הוא בוודאי מתכוון לקדם אותו לכיוון הנכון. פסימיות היא חוסר אמונה, וככל שנרבה באופטימיות, נשדר יותר גלים של אנרגיה חיובית בין אדם לחברו, בין אדם למקום וגם בין אדם לעצמו".
וכיצד צריכים לנהוג הציונות הדתית ורבניה?
"אנחנו צריכים לחדול מלחשוב שהרבנים שלנו הם הרבנים של הציונות הדתית. הם הרבנים של כלל ישראל. נכון, רב הראוי להנהיג את כלל ישראל חייב להיות דתי-לאומי, אבל הדאגה שלו לא צריכה להיות לציבור הקרוב אליו, אלא לכלל ישראל".