הרב אורי שרקי
סוד הדורמיטא, משברי מעבר וסבלנות (סיכום שיעור)
סיכום חלק משיעור על "אורות הקודש" לראי"ה קוק
שאלה: אדם שיש לו מידה רעה, והוא מנסה לתקן אותה או משקיע אנרגיות בתיקון המידה, ובסופו של דבר נותר חלל בקרבו - מהיכן ימלא את החלל שנוצר?
תשובה: אינני יודע... זה יבוא... יש צורך להיאזר בסבלנות! כי ישנם זמנים שהם בבחינת "אֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם" (ירמיה ב', ו'). כלומר, מקום שבו אין לי תמיכה - לא מן העבר שכבר מחקתי ולא מן העתיד אליו אני הולך. כמו חללית הנמצאת מחוץ לאיזור המשיכה של כדור הארץ אבל לירח עדיין לא הגיעה... כאן נמצא מבחן האמונה!
נאמר בספר דברים (כ"ה, י"ט): "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח". כלומר מתי צריך למחות את זכר עמלק? כאשר סיימנו את המלאכה עם כל אויבינו, אז צריך למחות את זכר עמלק... הא כיצד?
רבי צדוק מלובלין מסביר כי ישנו מושג של "עמלק שבלב". מדובר במצב שבו אדם פתר את כל הבעיות שלו אלא שחסרה לו את הרגשת הנוכחות הא-לוהית. הוא תיקן את מידותיו, הוא מקיים מצוות, הוא לומד תורה - אבל היכן הקב"ה?! הוא אינו פה! הרִיק הזה שנוצר – זהו "עמלק שבלב", וזה הזמן שבו צריך למחות את זכר עמלק.
פעמים רבות דווקא משברים בהיסטוריה עוברים דרך מציאויות שכאלה.
למשל, הקב"ה אומר לאברהם: "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי" (בראשית ט"ו, י"ח-כ"א). מיד לאחר מכן נאמר: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ" (שם ט"ז, א'). אז למי רבונו של עולם הבטיח את כל ההבטחות הגדולות הללו?! אלא צריך סבלנות. אברהם לא נאזר בסבלנות ולקח את הגר... אם אברהם היה מחכה עוד קצת...
חלק מתהליך הגאולה הוא שיבת הנבואה. תהליך שיבת הנבואה יתחיל על ידי שבני האדם ישתוקקו אל הנבואה. כך אומר הנביא עמוס (ח', י"א-י"ב): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' א-להים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה', וְנָעוּ מִיָּם עַד יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' - וְלֹא יִמְצָאוּ". כלומר, חלק מהתהליך - זו האכזבה. האכזבה גונזת בתוכה משבר, ורק לאחר שמכילים את המשבר הזה, רק לאחר שמכילים את המציאות הזו שמשוטטים לבקש את דבר ה' ולא מוצאים - רק מתוך כך תחזור הנבואה.
לאחר רציחתו של גדליה בן אחיקם, אלפי יהודים נותרו בארץ ופחדו מנקמתו של מלך בבל. הם באו אל ירמיהו הנביא ושאלו אותו מה עליהם לעשות. הנביא ירמיהו אמר לכל אותם האלפים: 'חכו, אני אשאל את הקב"ה מה עלינו לעשות'. כעבור עשרה ימים (!) ירמיהו מקבל תשובה מאת הקב"ה ונאמר לו שלא לרדת אל מצרים. מדובר בעשרה ימים ארוכים, בהם המציאות היתה מציאות קשה ביותר, פיקוח נפש לאומי, אבל ירמיהו לא זכה לנבואה במשך עשרה ימים... בסופו של דבר, עם ישראל ירד אל מצרים (ולקח אתו את ירמיהו הנביא).
בכל ההמתנות הללו גנוז סוד - סוד הדורמיטא [סוד השינה], משהו בסדר העולמות כביכול מתעכב ...