הרב אורי שרקי
יהדות וציביליזציה = מלחמה?
סיכום שיעור
בעריכת ר' אברהם כליפא
ההרחבה התרבותית הינה אוויר לנשימה עבור כל אדם שהתורה חשובה בעיניו. אומר התלמוד שלעתיד לבוא יבואו הרומאים לפני בית דין של מעלה למשפט ההיסטוריה, ויאמרו: "הרבה מרחצאות עשינו, הרבה גשרים בנינו, הרבה דברים עשינו בעולם, וכל זה לא עשינו אלא בשביל ישראל שיעסקו בתורה". התלמוד אומר שהקב"ה דוחה את הטענה הזו, מפני שהם לא התכוונו לזה. מכאן יש לדייק שאין התלמוד אומר שהרומאים לא צודקים. כל ההתפתחות התרבותית הרחבה שרומא הביאה לעולם, הינה כדי שישראל יעסקו בתורה: התורה צריכה לתת משמעות לעולם, ולכן צריך שהעולם יהיה מיושב. אם היה עולם פרימיטיבי ומצומצם בלבד, גם לתורתו של הקב"ה לא הייתה הרבה משמעות.
אין גבולות לתרבות האנושית, היא כוללת את כל מרחבי החיים: הרגישות האומנותית, הספרותית, הפילוסופית, המדעית וכו'. כל תחומי החיים נדרשים, והתורה מוסיפה על גביהם את מימד הקודש, דהיינו לראות לאן כל זה מוביל, ואיך כל זה הוא חלק מתוכנית א-לוהית אחת גדולה.
לדבר זה יש ביטוי גם בהלכה: למשל נאמר "לא תחונם", שאסור לומר כמה נאה נכרי זה. מיד מוסיף השולחן ערוך שאם כוונתו לשבח את הקב"ה שברא בריאה נאה כזו, זה רצוי. מכאן שהכל תלוי בגישה.