הרב אורי שרקי
אם ה' טוב, מדוע הוא מתואר במקרא כמאיים?
סיכום שיעור
בעריכת ר' אברהם כליפא
א-לוהי התנ"ך, הוא רחום וחנון, האוהב את בריאותיו והחפץ בטובתם, ככתוב "להיטיבך באחריתך", "ונברכו בך כל משפחות האדמה", "ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם". כל זה מורה על א-לוהים אוניברסלי. לאור האהבה הזאת, יש להבין את כל המשפטים וכל הציטוטים המדברים על א-ל זועם ועל מידת הדין.
השאלה היסודית היא האם החסד משרת את הדין, או שמא הדין משרת את החסד? הקב”ה נקרא גם "מטה כלפי חסד", לאמור שאי אפשר להבין את כל הנעשה במסגרת מערכת הענישה, המשפט והמלחמות, אם מאבדים את הכיוון הכולל, שהוא הידיעה שבסופו של דבר "כאשר ייסר איש את בנו, כן ה' א-לוהיך מיסרך", "כי א-ל רחום וחנון ה' א-לוהיך". הצורך של התורה להדגיש את הרחמים הא-לוהיים בא על רקע כל המשפטים הקשים, הנדרשים על מנת להעלות ולתקן את העולם. אין זה רחמים לרחם על מי שנמצא במצב ירוד ושפל; אדרבה התקיפות וההתערבות בחיים של העולם הזה בצורה שהיא לכאורה גם שורטת לפעמים את ההכרה המוסרית השטחית, נעשית מתוך כוונה כוללת של שלוש עשרה מידות של רחמים.