הרב אורי שרקי
מדיני מלכות – לכבוד הבחירות הבעל"ט
שבט תשע"ג
יסוד פשוט במשפט המדינה הוא שהרבון הוא הציבור. משום כך מוסמך הוא הציבור כולו להמית או להחיות את מי שנראה בעיניו לפי שיקול טובת הכלל. על פי העיקרון הזה פירש הרמב"ן את הכתוב: "כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, מות יומת" (ויקרא כז, כט) שמדבר על חרם הקהל, ולא על קדשי שמים. לפי זה מובן איך יכלו שבטי ישראל בימי השופטים – בהיעדר שלטון מרכזי - להחרים את בני בנימין ואת יושבי יבש גלעד.
הציבור מוסמך להעביר את סמכותו אל נציגיו, המלך, השופט או כל גוף המייצג אותו. זה הבסיס להיתר של העם בימי יהושע להעניק ליהושע זכות של הריגת מורד במלכות: "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו, מות יומת, רק חזק ואמץ" (יהושע א, יח). כך גם מוסברים מעשה בת יפתח וחרמו של שאול על יונתן בנו.
כל נציגות נבחרת של הציבור, דין מלך יש לה, גם אם לא נבחרה על פי נביא. (רדב"ז על מלכים ג, ח, משפט כהן עמ' שלז). ובלבד שתהיה מטבע של השלטון הליך חוקי ומקובל (רמב"ם גזלה ה, יח).
אין דיני המלכות תקפים אם הם סותרים דין תורה (רמב"ם מלכים ג, ט).
בהיעדר סמכות ריכוזית, ההחלטות נלקחות על פי הרוב. שיטה זו, שהיא הבסיס ההלכתי לתקפות של הדמוקרטיה, הינה הרחבה של העיקרון של "אחרי רבים להטות" (שמות כג, ב, שו"ת הרא"ש כלל ו, סי' ח).
שיטת הבחירות המועדפת לפי ההלכה היא הבחירות היחסיות (שו"ת אורח משפט הל' דיינים סי' ב).
נחלקו התנאים (רבי יהודה ורבי נהוראי בבבלי סנהדרין כ, ב, ירושלמי סנה' סוף פ"ב, דב"ר על קרא דשום תשים), האמוראים (רב יוסף ורבי הלל בסנהדרין צט, א) והראשונים (רס"ג ור"י אברבנאל והרמב"ם) אם יש להעדיף משטר מלוכני או דמוקרטי. מרבותינו האחרונים (הנצי"ב, הגר"ש ישראלי) נקטו שהדבר תלוי במצב העם, ויש אומרים (הראי"ה קוק קבצים מכתי"ק א, לז-לח) שהמשטר המלוכני הולך ונהיה פחות ריכוזי ויותר ייצוגי ככל שהחברה מתעלה. אך לכולי עלמא דין מלכות יש למשטר פרלמנטרי (יחוו"ד ה, סי' סג).
אם עומדים לבחירה לראשות המדינה ירא שמים ומי שאינו ירא שמים, אין מעמידים אלא את הירא שמים (רמב"ם מלכים א, ז). אם אין מועמד ירא שמים, כגון בזמננו, בוחרים בטוב יותר (עי' מגן אבות להרשב"ץ פ"א מ"י).
מי שהתפקד למפלגה אחת, מותר לו לבחור למפלגה אחרת (סברה פשוטה ואכמ"ל).
יהי רצון מלפני הבוחר בעמו ונחלתו שימלא משאלות בחירותינו לטובה ולברכה.