רבנים ופוליטיקה

הרב אורי שרקי

רבנים ופוליטיקה

כסלו תשע"ה

מדוע עוסקים רבנים בפוליטיקה? בשל מוצאי היהודי אני רגיל לענות לשאלה זו בשאלה: אז במה יעסקו? הלוא בדיוק בעניין הזה נבדלת היהדות מהנצרות: כשהתווכח ישו עם חכמי הפרושים, טענתו היתה שבעוד שהחכמים מצפים לבואו של בן דוד כדי להשתחרר מעול הרומאים, הרי שאין הוא בא אלא לגאול את הנשמות. לפי היהדות הנשמה איננה זקוקה לגאולה שכן מלכתחילה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" (סנהדרין פ"י מ"א). האתגר האמיתי של הקודש הוא העולם הזה. העולם הזה איננו מצטמצם בחיים הפרטיים אלא הוא כולל גם חיים ציבוריים, כלכליים, תרבותיים ופוליטיים. לפי זה מובן מאליו שגדולי האמונה יראו לעצמם חובה להיות מעורבים בחיים הפוליטיים, על מנת להגשים את תוכניתה של תורת משה, המדברת על אומה מאורגנת בתור ישות פוליטית, אשר בתור שכזו פונה היא גם אל האנושות ואל הקהיליה הבינלאומית, לקיים "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

תפיסה זו נובעת ישירות מאמונת הייחוד של היהדות. אם ה' אחד, תורתו מקיפה גם את כל היש, ובכלל זה את הפוליטיקה. כשעיתונאי שואל את אחד הרבנים "מדוע אתה מערב את א-לוהים בשאלות טריטוריאליות?" הוא מבטא שלא מדעת את העמדה הנוצרית, המתייאשת מתיקון העולם והמתכנסת לתוך הרוחניות הצרופה.

כך מובנים היטב דבריו של הרב צבי יהודה קוק: "רבנים חייבים לעסוק בפוליטיקה, אחרת הם בוגדים" (במערכה הציבורית, עמ' ה).

עם כל זה, מתגנב בלב חשש: שמא אין לרבנים הכשרה מספקת לעסוק בעניינים אלו? אלא שיש להבחין בין עמדה פוליטית כללית, שהיא בהחלט מעניינה של תורה, ובין "פוליטיקות", כלומר מהלכים מעשיים בקרב העסקנים, שהוא נושא הדורש הכשרה מיוחדת. זה היסוד להבחנה שמקיימת ההלכה בין דיני התורה ובין דיני המלכות, כפי שהבהיר הר"ן בדרשותיו. אין הרבנים בעלי השלטון, אבל הם בהחלט ממעצבי עמדות היסוד של העומדים בראש הפירמידה הפוליטית.

על מנת שתצמח הנהגה רבנית המעורבת בפוליטיקה באופן בונה, יש צורך בבגרות פוליטית. וזו לא תצמח אצל בעלי תורה אם אין הפוליטיקה חלק מהשיח הקבוע בבית המדרש, ואם אין הכוונה לעסוק בה הלכה למעשה.