פרשת הרב מצפת

תמליל שיחה עם הרב אורי שרקי

תמוז תשע"ה

עוד לא עבר את עריכת הרב




הפעם בעקבות שאלות שהגיעו דרך פייסבוק עלה נושא הרב מהצפון אשר חשוד בניצול של נשים. משם השיחה התפתחה לדיון בצורך לקבל דברים בעין ביקורתית והשאלה של הערצת הגדולים ומתי רבנים טועים ואיזה רב לא טעה אף פעם.

שאלה: ימים סוערים בצפון. נושא שמטלטל הרבה מאוד אנשים. נראה שזה הולך ומתקרב למעגלים יותר ויותר קרובים, מעגלים יותר ויותר שלנו של מעשים שלא יעשו.

הרב שרקי: למי שלא מעודכן - יש פרשה של רב בצפון שהתחזה למקובל והשתמש בכישרונו זה כדי לנצל מינית נשים תמימות.

שאלה: זה משאיר הרבה אנשים עם הרבה סימני שאלה...

הרב שרקי: אתה אומר שמאחר שיש רופא שמעל אסור יותר לפנות לרופאים, ומאחר שיש אינסטלטור שהרס את הצנרת אסור יותר לפנות לאינסטלטורים, ומאחר שיש רב אחד שהיה מושחת אז סימן שלא צריך לפנות יותר לרבנים? זה פחות או יותר מה שמתבקש מדבריך.

עצם זה שאנחנו מצפים מרב לא להתנהג באופן הזה זה סימן שבדרך כלל אנחנו נותנים אמון ברבנים. וכאשר אחד התנהג ברשעות, הדבר הזה מברר רטרואקטיבית מה אנחנו סבורים שצריך להיות אצל רבנים.

שאלה: מעבר לזה אני חושב שהכוח של רבנים בסדר גודל כזה, רבנים שמחוברים למשהו עליון, הוא מעבר לרופא או אינסטלטור. יש רבנים שהם טובים, נחמדים, מעבירים שיעורים ולא ברמה הרוחנית של אנשים כאלה.

הרב שרקי: לא הייתי אומר שזה עניין של רמה רוחנית אלא של עוצמה נפשית. רמה רוחנית זה אומר קרבה אל ה'. וברור שאדם רשע איננו קרוב אל ה'. אפשר לדבר על עוצמה נפשית. העוצמה הנפשית מצויה אצל כל מיני אנשים בעלי עקרונות מוסריים טובים או בעלי עקרונות מוסריים פחותים.

שאלה: מה זה עוצמה נפשית?

הרב שרקי: עוצמה נפשית זה כריזמה, מודעות לכוחות חיים ואפילו לרוחניות במידה מסוימת. המודעות הזאת יכולה להעצים את כוחותיו של האדם אבל זה לא נוגע כלל וכלל למה שקשור לבחירתו החופשית ולענייני תיקונו המוסרי. וברגע שאדם בעל כוח נפשי גדול לא תיקן את עצמו מבחינה מוסרית מגיעים לאן שמגיעים.

לפעמים גם אדם מתעסק בדברים שהם מעבר לכוחו. ידוע המעשה הנורא ברבי יוסף דלה ריינה. סיפור שאומרים שהתרחש בצפת לפני כחמש מאות שנה עם אותו מקובל שרצה להביא את הגאולה ובא במגע עם המלאכים ובסוף נפל לעריות כאשר ראה שהוא נכשל בדבר. צריכה להיות גם זהירות מהסוג הזה. כשאדם בא להשתמש בחומרים רדיואקטיביים הוא צריך גם לשמור על כללי בטיחות בשימוש הזה.

שאלה: אני מנסה להבין מזה מהם כללי הבטיחות? כולנו עוסקים בדברים שהם אולי מעל לכוחנו. אנחנו קוראים ספרים שאנחנו לא לגמרי סגורים איך לעכל אותם, שומעים שיעורים שמשאירים אותנו קצת פחות בטוחים.

הרב שרקי: לא צריך להיסחף. אנחנו צריכים להאמין בגדולתו של הדור. הדור שלנו דור גדול וזקוק לתכנים גדולים. צריך לדעת איך קולטים תכנים גדולים. אבל לא לחפש דרך פרשיות כאלה הצדקה לפחדנות רוחנית. ככל שנגדל יותר, כך נהיה מוגנים יותר. ייתכן מאוד שאותו אדם בצפון, עם כל התעסקותו בעניינים של מיסטיקה לא עסק מספיק בתורה. וכשלא עוסקים בתורה בכל היקפה ובכל גדלותה אז כל מה שנשאר זה תכנים שהם חשובים מצד עצמם של תיקוני הנפש וסגולות וכדומה אבל אין שם ההגנה השכלית של התורה.

שאלה: איך אתה מגדיר לעסוק בתורה?

הרב שרקי: למשל ללמוד את תורתו של הרב קוק, וללמוד הלכה בכל ההיקף והרוחב הנדרש ואז תמונת העולם שנוצרת אצל האדם היא תמונה מאוזנת ובריאה שבה גם האדם יודע להבחין מתי מתחיל להתפתח אצלו קלקול והוא יודע לעקור אותו לפני הזמן.

שאלה: ומה לגבי האנשים עצמם?

הרב שרקי: זאת נקודה מאוד חשובה. האם היום אנחנו מחנכים רק לאמונת חכמים והערצה וכדומה או שאנחנו גם מחנכים לחוש הביקורתיות. נראה שברגע שנעדר מאתנו חוש הביקורתיות אז אפשר בקלות במצבים של מצוקה ליפול לתועבות.

שאלה: מה המדד? איך אפשר לזהות את זה?

הרב שרקי: רבי נחמן מברסלב בספר ליקוטי מוהר"ן, חלק ב', בתורה הראשונה אומר:

"צָרִיך לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם כָּל מְפֻרְסְמֵי וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר... אַך צָרִיך לֵידַע וּלְהַכִּיר אֶת הַמְפֻרְסָמִים כִּי יֵשׁ כַּמָּה מְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם בְּשֶׁקֶר...".

ובעניין שיש מפורסמים שהם בשקר הוא אומר שם שצריך לבחון אותם ע"י תאוותיהם. אם הם נגועים בתאוות אכילה, מין וממון זה סימן שהם מפורסמים שבשקר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחנך לביקורתיות?

הרב שרקי: ע"י לימוד הגמרא והתוספות. אדם שלומד סוגיה תלמודית אחת עם פירושים של בעלי התוספות לא יכול להישאר בלי חוש ביקורתיות. הוא רואה שרבנו תם והר"י והריב"א וכל גדולי עולם מסתכלים על הגמרא שהם מעריצים אותה ורואים בה קדושה עליונה, והם אומרים: "וקשה לרבינו תם", "והקשה הר"י" וכו'. אנחנו חוקרים כאילו אין אמונה ומאמינים כאילו אין חקירה. ברגע שאנחנו מאבדים את חוש החקירה אנחנו בוגדים במסורת התורה עצמה שדורשת מאתנו להיות בעלי חקירה.

גם רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי מסביר שהתורה לא הייתה יכולה להינתן ע"י משה כל זמן שלא התפתחה הביקורתיות המדעית בעולם. ולכן משה הופיע רק בדור שבו הוא מופיע כי לפני כן בני האדם עוד לא פיתחו את המדע מספיק.

שאלה: למה הכוונה במדע?

הרב שרקי: הסתכלות בכוכבים, חישובים מתמטיים וכדומה. כל הדברים שמחנכים את האדם לעשות הבחנות לוגיות מוצקות. כל זמן שהחוש המדעי לא מפותח אז אין גם חוש ביקורתי ואפשר לקבל כל דבר כאמת או כל דבר כשקר ללא קריטריונים.

במילים אחרות, צריך ללמוד שמעולם לא הייתה כלולה באמירה שיש אמונת חכמים האמונה שחכמים לא יכולים לטעות. אלא כפי שאמר הרב יהודה אשכנזי ז"ל: אמונת חכמים היא להאמין שהחכמים הם חכמים, ולא דווקא שהם צודקים. בשביל זה יש פרשה שלמה בתורה, מקרא מפורש של פר העלם דבר של ציבור. שאם הסנהדרין טועה היא מביאה קורבן. סימן שהסנהדרין יכולה לטעות. וכמו שנאמר בתלמוד הירושלמי:

"יכול אם יאמרו לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין תשמע להם? תלמוד לומר: 'ללכת ימין ושמאל', שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל."

כלומר, רק אם אמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל תשמע להם. ולא אם יאמרו את ההפך.

שאלה: איך זה מתיישב עם דברי הספרי שם נאמר: "אפילו אם אמרו לך על ימין שהוא שמאל"?

הרב שרקי: זאת מחלוקת בין המשנה לספרי והלכה כמשנה כפי שפסקו כל גדולי ישראל.

שאלה: איך אנחנו מסבירים את זה שדווקא היום יש מצב שציבורים שכמה שהם יותר למדנים ודבקים הם נוטים להעריץ את גדולי הדור, לחפש את הגדולים?

הרב שרקי: זה נובע מתוך מצוקה של דור שאיננו מוצא את עצמו. ככל שהגדולים הם פחות גדולים אז הם מחפשים יותר להעריץ אותם כדי לחפות על איזשהי הרגשה שהם לא מספקים את הסחורה. כשמדברים על גדולים אמיתיים, אנשים שהם באמת גדולים, אז הם אינם מפחדים להראות את חולשת ידיעתם ואת האפשרות שלהם לטעות. כפי ששמעתי במו אוזניי מפי הרב אברהם שפירא ז"ל, ראש ישיבת מרכז הרב שאמר: "כשאני הייתי צעיר מעולם לא חשבו שרב לא טועה. אלא, רב, גדול ככל שיהיה, אמר דבר והדבר איננו מוקבל. אז הוא אמר". לא בגלל זה הייתה הרגשה שע"י כך מזלזלים בחכם או שפגעו באחד מיסודות האמונה, אלא להפך. כלומר, האמירה שחכם איננו טועה או איננו יכול לחטוא היא אמירה זרה ליהדות. אפשר למצוא משהו דומה בנצרות אבל אצלנו לא מצאנו דבר כזה. אפילו משה רבנו טעה. אז אם משה רבנו יכול לטעות, ויכול אפילו לחטוא כעדות התורה, אז מדוע שנגיד על רבנים אחרים שהם דווקא מוצלים מזה?!