הרב אורי שרקי
מחיר המגזריות
"עולם קטן", ז' באדר תש"פ
ימינה הפסידה בבחירות וגוש הימין ניצח. עובדה זו, החוזרת על עצמה ממערכת בחירות אחת לשניה, למרות הפוטנציאל האלקטורלי העצום של הציונות הדתית, מצריך חשבון נפש. אם נשווה את התדמית של המפלגות המנצחות לעומת זו של ימינה, נקבל פתרון פשוט לתעלומה. הליכוד, ש"ס, ואף יהדות התורה, הציגו את עצמן כמי שדואגים לכלל ישראל, ומתחברים למסרים המחברים את כל המגזרים. לעומת זה ימינה פעלה כמי שמבקשת לאחד את כל חלקיו של ציבור מאופיין מאוד, הציבור הדתי-לאומי. המגזר יצא מותש ממלחמות פנימיות בין חרד"לים ללייטים, שכילו את כוחו, והשכיחו ממנו את משימתו האמיתית שהיא להוות מגדלור מאיר פנים לעם ישראל כולו. כך, מלבד כלפי מי שהמפד"ל ההיסטורית היווה את ביתו הטבעי ואולי אפילו המשפחתי, לא היוותה ימינה גורם מושך אהדה בציבור הכללי. אין בחבירות המשותפת בסניף תנועת הנוער כדי להוות גורם מלכד לחברה הישראלית כולה. אין די בהצהרות על אהבה קונצפטואלית ל"כלל ישראל" כדי להחליף את הלבביות של ש"ס, את הלייבדיקיות של יהדות התורה ואת האחראיות הבטחונית-מדינית של הליכוד. ההתבצרות מליאת הסיפוק העצמי בקרב הבית פנימה, יחד עם דיבורים חסרי אמינות על הנהגת המדינה, היו בעוכרי הציבור היחיד הנושא בקרבו בשורה אמיתית לקידום עם ישראל, שלא מצא את הכלים להעביר אותה אל כלל ישראל, וחבל.