הרב אורי שרקי
שובי אל גבירתך - הרהורים בעקבות הסכמי השלום עם מדינות ערב
"עולם קטן", ג' בטבת תשפ"א
מתקיימים לעינינו דברי הנביא: "אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך, כי יהפך עליך המון ים, חיל גוים יבאו לך. שפעת גמלים תכסך, בכרי מדין ועיפה, כלם משבא יבאו, זהב ולבונה ישאו, ותהלות ה' יבשרו. כל צאן קדר יקבצו לך, אילי נביות ישרתונך" (ישעיה ס).
בואם של בני קדר, נביות ושבא – שבטי בני ישמעאל ובני קטורה - אל הר ה', מכריח אותנו להתבונן בתופעה החדשה הזאת של מהלך הגאולה בעיניים פקוחות, לנתח אותה ולקלוט את המסר של ההשגחה הגנוז בה.
אמנם את פני התופעה מכסים דיבורים על כך שכל ההסכמים הינם על בסיס אסטרטגי וכלכלי בלבד, לאמור שאין כאן רוחניות. אבל בכל השיח הזה לא ניתן להתעלם מהכותרת הרשמית של ההסכמים עם מדינות המפרץ: הסכמי אברהם. זו עדות למתרחש מתחת לפני השטח. אין להתעלם מהקשיים הכרוכים בהסכמים אלו, שיש בהם כרסום מסויים באחיזתנו הריבונית במלוא רוחב ארצנו ובמקום המקדש, אך בל נטעה ביחס להערכת המהפך המתחולל מולנו בקרב עמי ערב.
העוינות הקשה שאיפיינה את היחסים בינינו לבין הערבים לא היתה פרי של נסיבות מקריות, כגון כיבוש, גירוש והפליה, כפי שמבקש השמאל הישראלי לטעון. אם אלו היו הגורמים, ניתן היה לפתור את הסכסוך לפני שנים רבות. מדובר כאן בעניין מהותי ועמוק: גאולת ישראל ושיבת ציון משיבה לזירה המדינית שחקן שנעלם ממנה מאז חורבן הבית וכשלון מרד בר כוכבא. הופעתו של מי שמהוה המקור הרוחני של האיסלאם מאיימת על הזהות המוסלמית לא פחות ממה שהיא מהוה חידה תיאולוגית עבור הנצרות. העוינות הערבית מבטאת מבוכה מול הזהות היהודית שהושתקה על ידי הגלות. כעין שתיקתו של ישמעאל מול יצחק, שאינו מכיר בקיומו.
לא יתכן כלל שכינון יחסים דיפלומטים לא יביא לידי שיח רוחני. כאן עולה השאלה אם נסתפק בשיח בין-דתי מכבד, או שתיפתחנה סוגיות היסוד.
כשברחה הגר מפני שרה, נאמר "ותברח מפניה". הבריחה לא היתה מפני העינוי, כי אם מפני הפנים של שרה. אין הגר מוכנה להביט בפניה של שרה, מפני שאז לא תוכל להתחמק מלהכיר בה כגבירתה. אמר לה מלאך ה': "הגר שפחת שרי מאין תבואי ואנה תלכי"? מי שיודע מאין הוא בא יודע גם לאן הוא הולך, ורק אז יצליח. פוקד עליה מלאך ה': שובי אל גבירתך. עליך להכיר את עצמך כפי מה שאת מייצגת באמת: נגזרת של בית אברהם, ענף ולא שורש. התיקון יבוא לעולם המוסלמי כאשר הוא יראה את עצמו כפי שהוא באמת: דת בת של היהדות. על חכמי ישראל להבהיר את המסרים של תורת ה' לבני ישמעאל. אז יקויים: "הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרוב". התהליך החל, ההשגחה סומכת עלינו שהמשימה ראויה לנו. הבה נעמוד בה.