הרב אורי שרקי
מדינת הלכה - הלכה המדינה?
סיכום שיעור
בעריכת ר' אברהם כליפא
דחליל מדינת ההלכה מונף מדי פעם על מנת להבהיל אותנו ושנחשוב שכאשר המדינה תהפוך להיות "מדינת ההלכה היהודית" יהיה קשה יותר לחיות בה מאשר באיראן. אין למיתוס הזה אפילו התחלה של בסיס כלשהו בהלכה היהודית, למי שמכיר אותה היטב וכראוי.
מי שגדל בצרפת למשל יודע שעל כל בניין רשמי חרותות שלוש מילים: חירות, שוויון ואחווה. נשאלת השאלה: אם צריך להכריז על אידיאלים מסויימים, אולי זה אומר שהמציאות היא ההפך? הנה אנו רואים שבמדינות דמוקרטיות מאוד כגון ארצות הברית, אין אדם שאינו מיליונר יכול לחלום להיבחר לפרלמנט, לסנאט וקל וחומר שלא לנשיאות. השוויון התיאורטי סותר את האי-שוויונות המציאותית. הוא הדין לגבי האחווה והחירות.
לעומת זה, היהדות מכריזה בדיוק את ההפך הגמור, שהרי כל בוקר יהודי אורתודוקסי אומר "שלא עשני גוי" - נגד האחווה, "שלא עשני עבד" - נגד החירות, "שלא עשני אישה" - נגד השוויון; ודווקא ההלכה היהודית היא זו שמאפשרת הלכה למעשה חירות, שוויון ואחווה עבור כל מי שמכיר את ההלכה לעומקה. הרי כל דיני האכיפה נוטרלו לחלוטין במסורת ההלכתית היהודית באופן שגם אם היום תקום סנהדרין ותשב בלשכת הגזית, ויהיו לה כל הסמכויות ההלכתיות, ברור לחלוטין שאין שום אפשרות ואין שום כוונה לאכוף את הדינים כפי שעולה מפשוטם של הכתובים.
לכן ברגע שתהיה מדינת הלכה, תהיה כאן מדינה שתהיה דומה בדיוק למדינתנו היום עם אותם הערכים, ואפילו באופן יותר טוב ויותר חופשי מאשר העריצות של חלק מן הרשויות בימינו.
כל חוקי הכנסת יכולים להישמר בתנאי שהמשפט העברי יוכר הלכה למעשה כמשפט לגיטימי. אז כל חוקי הכנסת הופכים להיות "תקנת הקהל". מובן מאליו שיהיו חוקים שייפסלו על פי ערכי יסוד של מדינה שכזו; שהיא אותה התביעה שיש כיום בבית המשפט העליון להיות בעל סמכות לפסול חוקים, סמכות שתוענק לסנהדרין.
מכאן שעל כל מי שהחירות, השוויון והאחווה חשובים לו, להשתוקק להקמת מדינת הלכה.