הרב אורי שרקי

עזה - סוף

כ"ד בתשרי תשפ"ד




נגמר העידן של "פגיעה לזמן ממושך ביכולות המבצעיות של ארגוני הטרור". תם הזמן של התפיסה של "שקט יענה בשקט". הגיע הזמן לנקיטת עמדה מוסרית מול הרשע. אי אפשר יותר לברוח מאחריותנו כמגדלור מוסרי עבור העולם כולו. ידע העולם כולו שהרשע דינו לכלות. חוש הצדק הבריא לא יסתפק בפחות מנקמה, שתבהיר שהאכזריות תמוגר מן העולם באופן סופי ונחרץ. עזה כולה הגיעה אל משפט ההיסטוריה. לא תקום עוד לעולם.




תגובת הרב לביקורת נגד מאמרו הנ"ל (ל' בתשרי תשפ"ד)

הדברים שפורסמו נגד עמדתי המוסרית שעזה הגיעה למשפט נחרץ של ההיסטוריה חוטאים בכשל מוסרי חמור.

א. משום שהמלחמה איננה הקמת בית משפט. אם כך היה, היה לנו לאסור כל ירי שאיננו מציל מסכנת חיים מיידית. היה צריך להעמיד כל חייל של האויב למשפט עם עורך דין מטעם הסנגוריה. האמת היא שהריגת האויב איננה מפני היותו פושע - כי אז היינו צריכים לבדוק את מידת רשעותו, וגם להבחין בין פושע לבין חף מפשע. אנחנו הורגים את האויב מפני שהוא אויב, ולא מפני שהוא פושע.

ב. במלחמה אין יחיד, יש כלל. ישות קולקטיבית אחת נלחמת בישות קולקטיבית אחרת.

ג. העובדה שהעולם מלא במלחמות היא עובדה מצערת, אך אין להתעלם ממנה. כל יציאה למלחמה נבחנת מבחינה מוסרית תחילה: האם היא צודקת או לא צודקת. משעה שהוחלט שהיא צודקת, הריהי פועלת לפי כללי המלחמה, שמטרתה הראשית היא הכנעת האויב.

ד. הכנעת האויב מצריכה הכרה ברורה של מה שנחשב להפסד מבחינתו. למות בקרב אינו נחשב אצל החמאס להפסד כי אם פרס. אובדן ריבונות על שטח כן נחשבת מבחינתו להפסד, ויתכן מאוד גם שהנהגה אכזרית כלפיו, בבחינת המשוגע של הכפר, כן מכניעה אותו.

ה. יש בהחלט מצבים שבהם חברה שלימה נפסלה מלהיות חלק מהמשוואה של יחסי אנוש בגלל רשעותה הכללית, שהיא פרי תרבותה. במקרה כזה, הצדיקים שבתוכה אינם קורבן של הלוחם בהם כי אם הם קורבנם של הרשעים המנהלים את חברתם.ה. מיגור הרוע מן העולם, גם כשהוא דורש התנהלות חריגה, הינו משימה מוסרית ראשונה במעלה, שההימנעות ממנה כמוה כהשלמה עם הרוע.

ו. עמדתי אינה נובעת מרתיחת הדם כי אם משיקול מוסרי טהור.

ז. נמנעתי מלהביא מקורות תומכים מהספרות היהודית, משום שהכותב התפרסם בכך שאינו מקבל את סמכותה של התורה שבכתב (לדעתו התנ"ך ספר לא שימושי שחבל לבזבז זמן על לימודו) ושל התורה שבעל פה (לדעתו אין סמכות לחז"ל יותר מאשר לכל אדם בעל תבונה), כך שהדיון אינו מתקיים במישור התורני.