הרב אורי שרקי
אורות התשובה - פרק ד', פסקה ח'
מתוך ספר אורות התשובה לראי"ה קוק
סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב
"קודמת לכל התשובות הבאות אחריה היא התשובה לכבוד ה'...". הצימאון היום הוא לכבוד ה'.
"אורו של משיח..." - הרב משתמש במושג שמופיע במדרשים שהקב"ה ברא את אורו של משיח לפני בריאת העולם. כך נאמר בבראשית רבה פרשת וישב. יעקב ישב בשקו ותעניתו על מכירת יוסף ראובן יש בשקו ותעניתו לכפר על מעשה בלהה, יוסף היה במצרים ויהודה עסוק בלישא אישה ומה הקב"ה עושה, הוא עסוק בלברוא אורו של משיח. כלומר מתוך שקם ותעניתם של יעקב וראובן מתוך הירידה למצרים של יוסף ומתוך הנישואין של יהודה נברא אורו של משיח מתהווה מהלך, שהפועלים בו כלל לא יודעים כי הם חלק ממנו. ואורו של משיח המגמה המשיחית הזו למה היא קשורה? להופעת עם ישראל בעולם. ומתי דברים אלו אמורים להתרחש? בהיסטוריה. כלומר ימות המשיח הם אירוע ממשי בהיסטוריה האנושית. האם כאן יסתיימו גם ימי ההיסטוריה? לא אלא כאן תתחיל תקופה חדשה של "תחיית המתים " שהיא משהו רחוק מאד של פיוס בין הנפש לחומר. בן הנשמות לגוף. ולפילוסופים יש שאלה על זה. עד שהשתחררנו מן החומר מדוע לחזור לכלא הזה. אך אנו תלמידי משה מאמינים כי צריך את האחדות במציאות; התפייסות של הקוסמוס כולו. ולכן אורו של משיח הוא נקודה רחוקה באופק שכשמגיעים אליה רואים נקודה רחוקה יותר שהיא תחיית המתים. ולכן אורו של משיח שכוונתו שיהיה לי ולכולם טוב הוא יגיע לסיומו במהלך של "תחיית המתים" של אחדות כל המציאות.
"לגודל העתיד הזה צריכה כל עין לצפות..." - אם נסתכל תמיד לסוף אנו נסתנוור ולא נוכל להסתכל לשם. ולכן זה שאני יודע שיש משהו גדול שמקיף את כל המציאות ואני מתקדם אליו זה מה שנותן את הכוח לכל המציאות. תחיית המתים היא הכרחית אחרת אתה אומר שהמוות הוא נצחי ואתה משאיר את המציאות חסרה ולא הכל נגאל. לכן אם אתה מאמין באמונת הייחוד האמיתית אתה מאמין כי יש גם תחיית המתים. מדוע בסדר שלוש עשרה עיקרים של הרמב"ם בסוף יש תחיית המתים? כי הוא מתחיל בסדר הגיוני. מתחיל ממציאות ה' אח"כ משה רבינו, נבואה וכו'. הולכים בשלוש עשרה עיקרים מן הסיבה אל המסובב. וכן בפרק חלק כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא מלבד: האומר אין תחיית המתים מן השמים מופיע ראשון. כי בתפיסה של המשנה הדבר הכי חשוב הוא התקווה כלומר שאין דבר אבוד לעולם. ולכן אם צריך לשם זה שיהיה אלוקים אז שיהיה. אך הרמב"ם הולך לפי הסדר הלוגי.
המושג טרגדיה הוא מושג יווני שמתייחס לדבר שאין לו תיקון. ובעברית אין מילה לטרגדיה. בתרגום לעברית, אולי " אבידה", אזי יש מישהו שימצא. כלומר, אין דבר שהוא אבוד לגמרי. ואמונת הייחוד אומרת כי זה הכרחי שתהיה תחיית המתים.
בפרק נאמר: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואלו שאין להם חלק לעולם הבא...". יש כאן סתירה בין תחילת המשנה שאומרת כי לכולם יש חלק, לבין המשך המשנה שאומרת שיש כאלה שלא. וצריך לקרוא את זה כך. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וגם אלו שאין להם חלק לעולם הבא. והגמ' אומרת שבסוף גם הם יגיעו לעולם הבא. יענו אותם בדרך אבל הם יגיעו. הגמ' אומרת שעבור רשעים גדולים "גיהינום כלה והם אינם כלים". כלומר, מתי שהוא הגיהינום יפסק והם לא . כלומר, גם להם יש תיקון אבל זה ייקח זמן.